חבל דק עוטף אותה, מטייל לאט לאט על כל גופה,
מלטף כל נקודה, שורף כל פציעה.
וחותך.
טיף טף טיף טף מצלצלות להן הטיפות בעליזות,
שומרות על הקצב, מנגנות מנגינה.
זורמות עכשיו על כל כולה, מחבקות אותה חזק.
טיף עוד טיפה אדומה ניתזת לריצפה, טף מצטרפת אליה חברתה.
הן מזכירות לה משהו, זיכרון ישן, רחוק, זיכרון לשכוח.
רק לא לזכור , רק לא לזכור.
ששששש... שששש.... איזה שקט, כמה נחמד לשתוק.
חמצן לריאות.
להיות לבד, כל כך לבד, בין כל הטיפות.
תיעלמו כבר, תתייבשו, תפסקו.
תנו לה לברוח, רק תנו לה לברוח, תנו לה להיעלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.