הוא עבר למקום מגורים חדש,עם כל החששות שלו שלא יהיו לו חברין
טובים מאותו המקום,שהוא לא יכיר אף אחד, שהוא יהיה מסכן... אז
הוא לא הכי צדק אבל יש נכון במה שהוא חשב.

וכשהוא הגיע לבית הספר הוא דווקא כן הכיר חברים חדשים, אבל
התחבר רק עם אחד מהם יותר מכל השאר.
השנים חלפו והוא גדל , אנשים עברו ממקום המגורים שלו ואנשים
באו, עם חלוף הזמן הוא שם לב שהוא נדחק מחוץ לחברה ולא הבין
למה.

בסופו של דבר הוא התבגר והכיר עוד חברים , שישארו חברים טובים
שלו להרבה זמן אבל המחשבה שהוא נדחק מחוץ לחברת בני מקום
המגורים שלו עדיין הציקה לו. יותר מכך.... הוא לא הבין בכלל
למה הם לא רוצים אותו לידם.

עברה שנה או יותר וסופסוף הוא הבין למה  בני המקום שלו מנסים
להתרחק ממנו: הוא לא היה כמותם. הוא לא שמע את אותה המוסיקה,
הוא לבש את אותם הבגדים והוא לא דיבר כמו שהם רצו שהוא ידבר
איתם.

הוא נורא כעס בהתחלה,אבל אחר כך הוא התרגל לרעיון שהם לא
אוהבים את השוני שלו ואמר לעצמו : "זין אם הם לא רוצים אותי אז
חבל" , אבל זה לא עבד.... ואז הוא גילה עוד סיפור מאחורי זה:
אחד מהילדים מהמקום בו הוא גר פשוט גרר את האחרים נגדו. ושוב
הוא כעס , ורתח, ורצה שכל העולם ירד ממנו אבל עם חלוף הזמן הוא
פשוט הבין שלא משנה מה הוא יעשה, ה"חברים" שלו יתייחסו אליו
כמו סתם אחד שגר אצלם במושב והכל בגלל שהוא שונה.

ולבסוף הוא הפך למבוגר , קיבל עבודה טובה ושמר על קשר עם
החברים הבאמת טובים שלו... אבל תמיד תישאר לו צלקת מאותה תקופה
שרק בגלל שמישהו היה חייב לצאת חכם, הוא נדחק החוצה.

וזהו חברה!
במלא מקומות קורים כאלה מקרים ואני גם עברתי תקופה שהחברים
באיזור שלי לא ממש ראו אותי , אני אפילו חושב שגם עכשיו אני לא
הכי משולב בחברת בני הנוער מהמקום בו אני גר,ואני רואה ילדים
באים ומשתלבים יופי ולא מבין למה אני לא מצליח להשתלב כמוהם.

הטעות הכי גדולה לעשות הוא להוציא מישהו אידיוט ולהשאיר לו
צלקת של הדחקה מהחברה רק כדיי לצאת עם היד על העליונה...  אל
תעשו את זה אני מכיר אישית אנשים שעוברים או עברו את זה ,
ולהיות בכזה מצב זה הכי לא נעים שאפשר.... קחו עצה לחיים.