הכרתי אותו ממש בטעות. מלצרתי באיזשהו בית קפה וממש בלי לשים
לב שפכתי עליו את כל הקפה שהיה אצלי במגש... בתגובה הכי
אימפולסיבית שיש רצתי למטבח להביא לו מפיות וקצת מים שלא יישאר
לו כתם על החולצה הלבנה שלבש.. הצעתי לו את עזרתי ואת סליחתי
ואילו הוא רק חייך אליי בנונשלנטיות ואמר לי שהוא יסלח לי רק
בתנאי אחד... שאני אביא לו את המספר שלי, וכך היה.
יום אחרי כבר נפגשנו לדייט ראשון. לא יכולה להגיד שזה היה
מושלם, עברנו בכל כך הרבה מקומות ונדמה היה שאין מקום שהוא
מספיק טוב להיות בו בשביל ההתחלה... בסוף נכנענו וישבנו בגינה
קרובה על שפת האגם.
הקשר שלנו התפתח ממש מהר וכבר אחרי שבועיים הוא הכיר לי את
אמו, אביו ואת שלושת האחים שלו. תמיד במפגשים איתם ראיתי שהיא
לא כ"כ מחבבת אותי... אבל האחים שלו פיצו על כל הרגשה רעה
שהעזה להיות לי.
הכרתי אותו שהייתי חודשיים לפני השחרור שלי, לו נשארה עוד שנה
אחת ואז באמת היינו חופשיים.
יום אחד ראיתי מודעה בעיתון לגביי חנות להשכרה במרכז העיר,
בהתלהבות רצתי אליו והראתי לו את המודעה, חנות להשכרה במחיר
מגוחך !! לא יכולתי לוותר על זה !
גל ,[זה היה שמו, פשוט מרוב התרגשות שכחתי להגיד], אמר שברגע
שהוא חוזר לסוף שבוע אנחנו הולכים לראות את המקום וזה באמת מה
שעשינו.. איך חיכיתי לסופ"ש הזה !
כל מה שרציתי היה לחבק את גל, להשכיר את החנות, להתחיל עסק
משלי בעיצוב וכל החיים שלי היו מסתדרים בדיוק כמו שתכננתי.
יש משפט כזה שאומר: "אנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק
מלמעלה..." ובאמת החלום שלי הפך לסיוט... הגענו למקום ועשו
עלינו מארב. חבורה של טרוריסטים קפצה עלינו מפינות החנות וחטפה
את גל, אותי הם השאירו מאחור. בתוך כל המאבק הזה רק יכולתי
לשמוע את גל צועק שהוא יחזור, ולא לדאוג לו, ולהמציא תירוץ
להורים שלו שלא ידאגו סתם... וניסיתי. באמת שניסיתי. הלילה הזה
היה הלילה הכי קשה שעברתי אי פעם... סיפרתי להורים שלו שגל ישן
אצלי, ושהוא בדיוק מתקלח ושאני אמסור לו שידבר איתם מאוחר
יותר.. הם מצידם הלכו לישון רגועים ואני? לא יכולתי להפסיק
לדמיין את גל שלי ולא יכולתי להעלות על הדעת אפילו מה שהם
עושים לו... בבוקר, כהרגלי, הלכתי לצבא. קמתי בבוקר, התלבשתי
ונסעתי. להפתעתי הרבה ראיתי בבסיס שלי את אבא של גל, שהיה בקשר
עם אחד המפקדים שלי והיה נחשב לדמות ממש סמכותית ורצינית בצבא.
הלכנו בשורה מסודרת כשאני מנסה להגיע כמה שיותר קרוב לאבא של
גל, לא יכולה להתאפק יותר ! חייבת שהוא יידע !
"רובן.." מנסה ללחוש לו ולהעיר את תשומת לבו
"רובן.." הוא עדיין לא שם לב
"רובן!!" מגבירה את הקול, טיפה יותר מדי. הפעם הוא מסתובב,
רואה אותי, מחייך ומנופף לי לשלום..
"רובן, אני צריכה לדבר איתך.." ומנסה בו זמנית להסביר לו עם
הידיים... "זה דחוף."
רובן בא, מוציא אותי מהמסדר, ולוקח אותי למסדרון רחב, שמוביל
לחדר גדול וממוחשב.
נפתחת דלת אוטומטית מזכוכית ואנחנו הולכים עוד טיפה עד שאנחנו
מגיעים למקום קצת יותר אינטימי - למשרד שלו.
"מה שלומך? מה כ"כ דחוף?"
"זה בקשר לגל..."






טוב, זו פעם ראשונה שאני מפרסמת משהו שכתבתי.
תהיו עדינים, אבל לא יותר מדי..
אני אוהבת את זה קשוח ;) [לאף אחד אין שוט בימינו!]