זה קורה בכל שנה באותו חודש.

בתוכי משהו נעלם.
הכמיהה נעלמת.
הצורך לשרוד מתפוגג.
התשוקה לחיים מתפוררת.

זה קורה בכל שנה באותו חודש,
מגיע הואקום.

בתוכי עיגולים שחורים,
נעים באיטיות מטרפת,
סוחפים אותי לריקוד בלהות.
אני שוב מתפוררת...

העור שעל גופי בוגד בי,
מותיר אותי עירומה.

אני והנפש.
ואני...
אני הכי מפחדת להיות לבד.

זה קורה בכל שנה באותו חודש.

מתהלכת בינהם כאילו הייתי צופה.
לא מוכנה לקחת עוד חלק בסצינות של חיי.
נטולת כוחות, נטולות יומרות.
מאבדת שפיות ואנשים.
אנשים שונאים.

אין עוד כוח להלחם על המקום שלי בתוך הבלאגן שלהם.
אני זו רק אני.
אני חלשה מכדי להביט במראה הקבועה בתוכי מאז ומעולם.
בוחרת לא להתמודד.

זה קורה בכל שנה באותו חודש.

אני רוצה לשקוע בשנת נצח.
לחכות בדממה לדבר מה שיעיר אותי,
יגאל אותי מן הקפאון הדומם של חיי.