הקירות פה, לבנים הם
והריח לא נעים.
הרצפה, תמיד קרה כאן,
כמו נפשו של אלוהים.

שוב סטיתה מהדרך,
בה הולכים כל המתים.
את האור, כמעט ראית,
אך נזרקת לכלבים.

כאן ירגיעו את המגמה,
שרותחת מבפנים.
ימלאו אותך ברעל,
שיסתום את הפתחים.

ובחוץ, איש לא מקשיב עוד.
כי בחוץ כולם יודעים,
שאותך צריך לשכוח,
פן יקומו החיים.

פזמון:
והאש בפנים שורפת.
בוערים כאן הסדינים,
שעוטפים אותך כנצח,
במסלול הייסורים.