הוא התחיל לטפס במעלה הלחי,
הרגשתיו מתחיל ללחוץ מטה על המצח.
עיני התכווצו לאור ההרגשה האיומה,
תחושה שעוד לא חרשה פנים בתולות.
אזניי התכהו, פי חש בטעם מר.
טעמו של כעס ראשון,
מטר יורה המתיז את גשמו הטהור,
שטף מים וכעס המנקה כל רחוב וכל רגש.
פני נהפכו אבן, לבי הפך קרח,
מוחי העלה אפשרויות מיתה.
פתאום היא טיפסה, ממעלה בטני,
חומה המרגיע והרך חצב דרכו בלבי הקר,
הגיע במסעו אל ראשי ונח לו.
הלחי ירדה אל מקומה, ומצחי חזר לקדמותו,
אך המשיך לעלות כלפי מעלה עד שנעצר.
כמה שניסיתי לחוש באותה הרגשה,
היגון אסף אותי אל מקומי הטבעי,
כמו מקום של חמלה העולה מהבטן לאחר כעס ראשון.