היא קרבה עתה, עוטה את אותה
ארשת שקטה ומושפלת.
לו הייתי חושב על כך קודם
לו השכלתי להבדיל
אותו ריח מתוק ומשיכה של האודם
היו מחזה מתגרה ומשפיל
רחקנו מביתה. משרבבת שפתה
ופוצחת במלל דברים.
לו הייתי נשאר בביתי
מצטנף ועטוי וסגור
הלא היה אז נמנע מלכתחילה
כל הצורך באקט הדיבור
ממציאה זיכרונות, בודה עזבונות
וכאבי קרב כברק בקרבי.
הוא בא והכה בי פתאום
חש כה מהר כך אלי
ועודני עומד במקום
חש כיצד מתהפכים לי קרביי
אוחז בידי במטה
הוא איתי, אמיתי ובוטה.
לפתע סביבי שרוי רק הרעש.
נופל המקל. תמיד באותו העיתוי
פרצופה המפורק הוא תצורה של כעס
ודרך נפלאה לביטוי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.