יושב בפינת חדרי,
לאור הנר.
מהרהר.
אני רק הצל,
בקושי הולך,
בעיקר שואל.
כבר לא זוכר את הרגעים הכתומים,
שמזכירים לי חיוך ועיניים יפות.
קרוע בגדים מוקף באילמים,
קראתי מהר לאחות.
בראתי מציאות חדשה,
שהיא בגדר חלום,
אבל אני דבק בה.
עובדה,
הגעתי הלום.
ואת תחכי
ותראי
שיש אנשים שעשויים מהחומר,
שזמן לא חודר מבעדו
החומר הזה נוצר מתוכי,
הוא עשוי
רסיסי רגשות .
והחומר הזה די בעייתי,
ממנו גם לא יוצאות דמעות.
רק שתדעי שמאזניים משתנים עם השנים,
הרגל מגונה,
אלו החיים.
ואת תחכי
ותראי
שיש אנשים שעשויים מהחומר,
שזמן לא חודר מבעדו.
