כמו גשר מעל העצב
משמשת לי המוזיקה
משתדל לשמור על קצב
בדרכי החוצה.

רשמתי ביומן המסע
"מה בדרכי, לי להגיד הוא ניסה?"
הרפתקה ארוכה להתחלה של סוף
שעוד רחוק כמו השמש מהחוף.

שנים אנו דורכים
על אחרים
ולא שמים לב,
העיקר להגיע "זוכים" לסוף הקרב.

אני ממשיך להלך לצד החלאות
אתם יודעים המסוכנים באמת
הן אלו שלא נראות,
אני ממשיך ללכת עם השתדלות
לחיוך רחב
אבל הרבה פעמים אני נשאר
עם סכין תקוע בגב.

אור השמש ננעץ בעיניי
למען יום חדש
זה נעים, כאילו אני
מוגש לעולם על מגש.