במגע הרגעי של לחיצת כף ידה, חש את רכותן. הן היו חלקות כמו
שויפו בנייר זכוכית עדין, נעדרות טביעות אצבעות.
כך גם היה מבטה. ריק, עמום, אטום, עלום.
הוא לא הצליח למצוא מאחורי עיניה המצומצמות בגווני אפור ולו
שמץ מאותה החמימות המבוישת שהתרוצצה בהזיותיו, במשך הטיסה
הלילית.
כשעצם את עיניו, ראה אותה בבירור, זוהרת, מכושפת, עטופה בהילת
מסתורין מנצנצת.
כה מסנוורת הייתה, עד כי נאלץ מפעם לפעם לפקוח עיניו לבל
יתעוור.
רעד קל אחז בו לפתע והוא חש את ברכיו נחלשות, מבועתות מכובד
משקלן, חסות לשוב על עקבן לכיוון הטרמינל.
הוא אחז מבלי משים בלבו שהתפקע מבליל רגשות בועטים ושוצפים של
חרדה וחרטה.
חור שחור נפער בקרביו ואיים לשאוב אותו פנימה, לתוך עצמו.
מבוהל עד אימה, מסוחרר, הניף את מזוודתו על העגלה. פיו ולבו
יבשים.
בעודו תוהה לפשר הקור המקפיא של המיזוג באולם היציאה, שאל
אותה האם יש לה מושג איפה אפשר לתפוס פה מונית.

"מתי כבר תמצא לך אישה נורמאלית ותצא לי מהבית כבר?"

עבודה משעממת, חיים דפוקים, עלובים. פותח טלוויזיה וסופר בכל
חמישה רגעים עגולים רצח מבוים ברגישות של אמן, בכל שישים
הערוצים.
כיבוש ודיכוי מצולמים נפלא, בכל ערב בין שמונה לתשע.
תקרית ירי פוטוגנית מזווית אחרת, שטרם נראה כמותה, דרמת בית
משפט עשויה למכביר, בולטת בתאורה מרהיבה.
תוכנית מציאות הזויה בתפאורה נקייה. קווים מינימליסטיים.
קומץ אידיוטים נבחרים, ליהוק מדויק בקפידה.
שיקוף אלים של פנימיות רוחנית ריקה מתוכן.
התפרצות נגיף האיוולת והרשע. קומדיית מצבים טראגיים.
החל מפריק מכוסה נגעים שהושפרץ בניתוח קיסרי מאיזו בדואית חד
הורית וערופת דגדגן, ומתכנן להיות הדבר הבא, וכלה בבן לאישיות
בכירה ממערכת הביטחון. בדיקת ד-נ-א. בשידור חי, מיד לאחר
הפסקת הפרסומות.
אולי עוד יגשים את החלום הישראלי, ויהפוך לשום דבר הבא בשער
מדריך הטלוויזיה הנפוץ במדינה.
מבואת התהילה - בואכה מדרגות גן עדן המקוללים, הפסולים,
הפגומים.
בקצב הזה, אולי עוד יזדמן לו לפגוש מקרוב מישהו מפורסם.
אם יתמזל מזלו, עוד יוציא לו את הכלבה להשתין, ועוד יוציא לה
את הקרציות מהאוזן.
רוצה שידברו עליו בכל מדורי הרכילות, תחת כל מסיבת קוק רעננה.
הכסף יזרום כזרמת זמרים סוג ז' שעברו השתלת שיער, שמנחים
תצוגות אופנה ואחר כך משכיבים את הבנות ונזהרים אגב מעשה, שלא
תיפול להם הפאה שכבר לא שם.
עוד יהיה לנו פה כוכב חדש. גיבור לאומי, התחת של המדינה ששווה
לתחת.

לא נרדם בלילה, מכבה את הטלוויזיה, מדליק את המחשב. מי פנוי
בשעה שכזאת? יש מישהו בחדר?
מי פנוי ברחוב החשמל? למי קר בתחת? מי לא רוצה לישון לבד
הלילה?
צ'טים מטונפים, בלונדינית גבוהה לרציניים, ברונטית גמדה
לנישואים, כוסית שווה למי שכבר נשואים.
אתרי זימה מבחילים, טורדים את המוח כשהעיניים נעצמות.
קיבינימאט רגשי מוכר וטוב.
כדור וחצי וואבן, מאונן חרישית על החופפת הרוסייה מהמספרה.
אימא נוחרת בחדר הסמוך. נרדם. ישן כמו פגר.

"השארתי לך מאתיים שקל על השולחן, תתקשר לחברת גז, הבלון
נגמר.
תקנה לך איזו חולצה יפה לפסח, תראה איך אתה נראה!
מי תיקח אותך? מתי נרדמת אתמול? אתה נראה זוועה, לך תשטוף
פנים.
אתם עובדים בערב חג? המונית צופרת לי, אל תסתרק ככה יותר, אתה
נראה כמו אבא שלך".

היא: איך הייתה הטיסה? אתה רעב?
הוא: היה שם אוכל סביר. הקרינו את "ספרות זולה" וחצי
מ"משתגעים על מרי".
היא: סרט מצחיק לאללה!
הוא: ספרות זולה?
היא: שניהם.

היא לבשה מכנסי ג'ינס בגזרה גבוהה שהדגישה את אגן ירכיה
הרחב.
מעליה לבשה חולצת בטן מפוספסת בסגנון מלחים, כריות בכתפיים,
מעל פטמתה מוטבע עוגן מוזהב. שילוב של דונה סאמר וכריסי היינד
ביום ממש רע.
כמו נשלפה מעוד תוכנית אירוח אמריקאית זולה בתפקיד עלובת
החיים התורנית שסובלת מחותנת שחושקת בבנה החורג וממבטא דרומי
כבד.
בטנה הייתה לבנה ושטוחה. פניה חיוורים, מנומשים, שערה יבש,
נפוח, דהוי.
את עיניה קישטה בעיפרון שחור בקו עבה ששיווה להבעתה מראה
גרוטסקי והיווה לגבותיה הדמיוניות ניגוד מושלם.
היא: אתה נראה בדיוק כמו שדמיינתי.
הוא: אההה.
היא: ואני?
הוא: גם. אולי קצת שונה.
היא: במה?
הוא: בשער.
היא: זה היה לפני שהארכתי.
הוא: אההה.
היא: שנזמין שתייה?
הוא: וודקה בשבילי.
היא: קרח ולימון?
הוא: לא ולא.

תיכף בן ארבעים. עובד בביטוח לאומי, אבטחת מידע, מאז אמצע
שנות השמונים.
יש תנאים טובים, אין חברים. חארות של אנשים. כולם שונאים את
כולם, מרכלים, בוגדים, מניאקים חרמנים.
אבא מת במלחמת לבנון וחסך מאימא סוף לא מבטיח בסגנון מר
ונמהר.
היה קצין בצבא. בגד באימא עם כל הפרגיות וגם הרביץ לה מכות
רצח.
אחות צעירה בחמש שנים, נשואה ואימא לשניים. אולי לשלושה.
גרה בערד עם בעלה. כמעט הכי רחוק מכאן שאפשר. לא מדברת איתנו.
לא דיברה עם אבא.

אף פעם לא הייתה לו חברה.
היה הולך לזונות. אפילו בפעם הראשונה, בגיל 22.
אמרה לו שלא הספיקה להרגיש כלום. זונה בת זונה.
שכב עם כמה בחורות מהעבודה ועם אחות של חבר ילדות מהקריות
בזמן שהמסכן קפץ להביא אוכל סיני.
היה בשש פגישות עיוורות, דרך האינטרנט ודרך מכרים.
בארבע פגישות, הן לא רצו להמשיך ולהיפגש, אחת מתה בפיגוע יום
למחרת הפגישה.
הוא לא נכח בהלוויה. מעולם לא גילה לאיש על היכרותו עימה.
שומר מתחת למיטה את התמונות ואת הכתבות מהעיתונים שהופיעו
למחרת יום הפיגוע.
את השישית הכיר באינטרנט. יהודייה ממוצא פולני. הוריה היגרו
לארה"ב אחרי המלחמה.
גרושה, ללא ילדים, בת 42. קבעו להיפגש באמסטרדם.
השמיים מתחילים להאפיר, השמש מתכסה בשכבות עננים דחוסים,
מנמיכי עוף.
אחרי וודקה אחת, שלוש מנות ויסקי נקי וחצי ליטר בירה, הוא
מוציא מכיס הז'אקט השחור קופסת קטיפה שחורה אף היא, מתכופף על
ברכיו ועל רקע נינה סימון, שואל בקול רועד:
"רציתי לשאול אותך משהו, יש מצב שתרצי להתחתן איתי?"