עוד לא החלטתי איך יותר נוח לי
לכתוב
עליך
לרגע
בגוף שני או בשלישי
עוד לא החלטתי איפה יותר נוח לי
לכתוב
עליך
כרגע
על הרקע הצהוב של במה
או על הלבן החלוצי של מיקרוסופט
מה שבטוח הוא
שאין כמו כתב ידי הנמרח
על החיים האמיתיים
המוחבאים
כמונו.

כששאלת אותי למה אין לי השראה
התחמקתי
זה בגללך
אתה זה למה
אפילו תרפויטיות לא יוצאת ממך
כמו בסוראביה ג'וני של ברכט
לך אין לב
וליבי כולו שלך
שירים של נינט
גורמים לי לבכות לעזאזל
בגללך.

די כבר עם הבכי הזה
רחמים עצמיים בשירה לא עובד
גם לא במודרנית
זאת לא השירה
זה הקהל
אשר לא יתפשר לעולם
הוא הגיע כדי לרחם
ולא ייהנה אם יעשו בשבילו את העבודה
אבל הלילה אין לי צורך ברחמים
או בקהל
הלילה יש לי צורך אחד
והוא להתנשק איתך
תביא אותם
את השפתיים האלה
הטעימות
תביא את עיני הפאר עצומות
ואז תפקח
להדהים אותי
קודם עפעפיים וריסים
ואז בום
תכלת ים שמיים
על הזין הלב שלי
תרטיט אותי
תכבוש
הזכוכית הזאת כבר מנופצת
ואני רגיל כבר לטאטא
רסיסים
אז קדימה
מרהיב עין
אל היסוס
על החיים ועל המוות
על הבלונד ועל העוקץ
בוא עם כל החבילה
בוא עם השם התנ"כי
בוא עם הסולם המהודר
ונטפס למעלה כמו תמיד
לרגע
אל האל הנשגב
כי לרגע
כשאנחנו מתנשקים
הוא יפה יותר
קרוב יותר
ואמיתי יותר
גם אתה
לרגע.

השכינה התיישבה לי מעל המיטה
מעל הראש
יש לי הכניסיני פתאום
תלויה
והיא כל כך לבנה
וכשאני פוקח עיניים כל צהריים
היא הדבר הראשון שאני רואה
וזה עוטף אותי באשליית הקסם הקוסמי
ולרגע אני נרגע
ולרגע אני רגע
לרגע
לא יותר.

אני יודעת שתחזור
נינט שרה
ואני בוכה
תלוי בשעה
וכעת השעה לאה
בוכייה ומייבבת
כמו בלדה של צביקה פיק
ואם תשכח אותי
שמך לא ישראל.