חושך, זעקות איומות, חנק ,אנקות נשימה אחרונות ואז... שקט.
מן האופק בוקע אור ואני מתקדם לעברו במהירות ואז, בן רגע,
מסונוור כאילו עמדתי אל מול השמש. נישא בתוך עבים רכים כמו
ריחפתי בין שמיים לארץ.
האם זהו גן-עדן? וזה מה שקורה אחרי? אבין אם יאמרו לי כי זהו
גן עדן, כי מיידנק היה לגיהינום על פני האדמה. מרחף בין שתי
שורות מלאכים, העונדים לצווארי זרי פרחים הרי שבמיידנק קיבלו
את פני חיילים עם רובים, כלבי שמירה ומבטים רצחניים. במיידנק
עטפה האפלה את הכל ואילו כאן, כולנו עטורי הילה וטוהר ללא ריח
השרפה והריקבון האופף את מיידנק. העננים אינם ענני שריפה
שחורים אלא עננים לבנים צחורים שאפשר לראות מבעד להם את אשר
מתרחש למטה.

רגע, אולי אוכל לראות מכאן את ביאנקה? נדמה לי, אולי זו... לא.
אלו רק תקוות שווא.
אוי ביאנקה שלי, אהבתי היקרה מכל, מה לא הייתי נותן כדי לאחוז
בך שוב בין זרועותיי ולומר לך את המילים אני-אוהב-אותך, אבל
כבר לא אוכל. הבטחתי לה שעוד רק החלו השמועות שמגרשים את
היהודים מן הבתים, הבטחתי לה שלא אעזוב, שאשאר איתה ושנעבור את
זה יחד. הייתה לי אהבה, היה לי את ביאנקה והיו לי החיים. הכל
כאילו נמוג מבין ידיי כמו לא היה. אפילו עוד לא הספקתי לחוות
מה הם נעורים, אבל הייתה לי ביאנקה, הו יקירה שלי אילו רק
ידעתי הייתי דואג בכל בוקר לומר לך עד כמה אני אוהב אותך.

ביאנקה, אני רוצה לחבק אותך ולא יכול. אני אוכל לצעוק את שמך,
אך לא תשמעי.
דבר אחד אוכל, להבטיח לך שבכל מקום אשר תהיי אני אהיה שם
בשבילך ואשמור עלייך מלמעלה. בכל החלטה אשר תעשי וכל דרך בה
תפני, אהיה המלאך השומר שלך.
אדאג שתצאי משם בשלום, ותצליחי לעלות לארץ הקודש.את תגדלי
ותתאהבי מחדש.
יהיו לך בעל, בית ומשפחה. כן, יהיו לך ילדים ונכדים, ותזכי
להזדקן מאושרת, מצולקת, אך מאושרת. ואני? לנצח אשאר נער מאוהב.

האם תזכרי אותי ביאנקה? האם תזכרי את שמי? האם יעלו בך געגועים
כשתביטי בתמונתנו? האם תספרי למשפחתך וקרובייך על אהבת
נעורייך?
הרי לא נותר זכר ממשפחתי, האם מישהו בעולם יזכור אותי? למישהו
יהיה אכפת? האם יזכרו אותנו שהובלנו כתמימים אל סופינו? האם
יישאר מיידנק? יידעו את אשר קרה כאן?
יזכרו את אשר קרה לנו? האם יידעו שהר האפר היה פעם בני אדם?