מספרים על ילדה שלמדה בחייה דבר-מה
היא אולי קצת קטנה, אבל מה, היא כל-כך חכמה
מספרים על אביה ששב משוחות, שם נקברו חיים
חבריו הטובים, הם היו לו זרים לפני מלחמה

מספרים בשכונה על אחת שתלתה מודעה
מבקשת את עזרת הציבור התשוש, מי ראה
אהבה שעלתה בזריחת ערפל על מדי הסיוט
אחרי הימים הטובים שאבדו, אחרי השפיות

עיניים
מרצדות בעלטת צהריים
חוששות, מלחשות ורושפות, מתעקשות
לעולם, לא לעצום
את העיניים
אדומות, נפוחות, בוכיות על אחיות שהתעוורו ודעכו
(העיניים) נוצצות, מקוות, קצת קורצות כי אחרות שכחו

וכששמש שוקעת בים העמוק בעולם
גם דגים נרגשים צועקים, מתאחדים עם כולם
יבבה חרישית באשמורת של קיץ שרבי
מהדהדת בראש עלמים צעירים אחרי לילה קרבי

הילדה מחבקת דובון, נים-לא-נים היא שוכבת
אמא אל תדאגי, אבל אמא תמיד היא דואגת
בעיניה הפחד, חשש על אופיו של הקרב
בעיניו הכבויות בא ההלם ושב ונותן אותותיו

עיניים...

וקוטע צלצול מערבולת מחשבות, הוא נפל או ששב
מהדסת אל הדלת בחשש, מזהה את פניו

והעיניים...

בינתיים, תסתכלו למציאות בעיניים
לעיני העולם