בכל נשיקה שתקבלי ממנו, יש לחישה קטנה של עצב. כי את מחבקת
אחרים מלבדו, אבל אותו הכי חזק. כי את מדברת עם כולם, אך
מקשיבה רק לו.
בעיקר הוא לוחש לך, כי את לא שלו.
בלילות לבנה אשר לא נראו מעולם הוא בוכה לך ותפילה חרישית
בקרבו.
אתם יודעים שניסיתם, אך אולי בכל זאת...
הוא קורא לך דרך רוחות שלהבת. הוא קורא לך כי מקווה תקווה
חרישית שיום יבוא ותשבי לך איתו. שיזכה לאהוב אותך מקרוב והפעם
יהיה לכם טוב.
אבל כמוך הוא יודע, שאסור לו להגות מילים ברורות.
אף אחד לא יודע למה מילים של אהבה הן המילים שהכי קשה להגיד.
לפעמים.
אז הוא מנסה לעבור משוכות שהציב כשעוד היה לו ממה לפחד.
וכך הוא קורה לך בין המילים. בנשיקה של ערב או בצינת הבוקר
המקפיאה.
אז תדעי שכל נשיקה ממנו, לעולם לא תהיה סתם נשיקה. |