יותם תמיד חשב שיש סדר קבוע לשכחה שמתרחשת כשקמים. מי אני?
איפה אני? מה קורה פה? (לפעמים גם עוד כמה שלבים לפני, תלוי
בעייפות, כמו מה אני? ומה? אבל לרוב לא מגיעים אליהם) וכמובן,
במקרים מיוחדים, מה קרה אתמול בלילה, לעזאזל??

יותם התעורר ומהר עבר דרך רוב השלבים. הוא מצא את עצמו ואת
אלון שרועים בבוקסרים במיטה, בחדר די יפה. מבחוץ הסתננו הקולות
המנומנמים של תל אביב, שבת בבוקר.

'אלון!' המחשבה הבזיקה במוחו והוא קם בקפיצה, נזכר באמצע שאלון
ישן והתחיל לנוע קצת יותר בזהירות, כדי לא להעיר אותו. אלון
הגיב לרעידה והשחרור הפתאומי של הקפיצים ע'י סיבוב על הגב
והתמתחות ארוכה. יותם עצר את נשימתו, אבל התנועה פסקה ונראה
היה שאלון לא קם.

יש משהו מקסים וחושף מסכות באנשים ישנים. אלון הצליח לכרוך
סביבו בצורה בלתי אפשרית את הסדין הלבן, אבל אפילו מבעד לזה
אפשר היה לראות גוף די טוב, שכנראה רגיל לספורט וכנראה לא חשוף
יותר מדי לשמש. הוא בפירוש היה לטעמו של יותם, לא היה ספק בכך.


המבט של יותם נדד הלאה לפרצוף כמעט יותר-מדי-יפה עם זיפים של
יומיים שלושה ומסביב לשפתיים שהיו בחיוך רגוע ושלו. העיניים
הכחולות שלו היו סגורות כרגע אבל הריסים שעיטרו אותם היו
ארוכים ויפים. המבט הסתיים בשיער חום שהיה קצר וחלק, אבל הרבה
זמן לא עבר תספורת והיה עם בלורית שובבה. האכזבה כבשה אותו.
'הרסתי הכול'. הוא חשב ופנה לחפש את המכנסיים שלו.

זה התחיל טוב. אלון והוא נפגשו באינטרנט ומשם זה התגלגל לשיחות
טלפוניות. יותם היה למוד אכזבות ורצה לקחת את זה לאט, אבל הוא
עדיין זכר את שיחות הלילה הארוכות, מנשמה לנשמה, מדברים על
הכול. הוא היה שוכב על המיטה בחדר שלו בקיבוץ, בחושך מוחלט
ומערסל את השפופרת על הכתף. מודע לקולות הלילה שהסתננו דרך
החלון, אוח, תן, הכלבים של הקיבוץ ומקשיב לקול הרך והזורם כדבש
של אלון. הם דיברו על הכול, על הצבא ועל החיים, על עבודה, על
הארון ועל אהבות קודמות. לאט, לאט, יותם הרגיש שהחלק בו שהתנגד
ופחד מתחיל להתמוסס, צעד אחר צעד. יותם נאנח. הוא מצא את מכנסי
היציאות שלו, ולבש אותם. 'זהו, עבר'. הוא התחיל לחפש את
החולצה.

אלון איכשהו הצליח לשכנע אותו לרדת לסופשבוע בתל אביב וחיכה לו
ברכבת צפון. הם נסעו לים, דיברו עד השקיעה ואז נסעו לבית של
אלון והוא עצר בדרך וקנה לו ורד. 'בשבילך'. הוא צחק.
'בשבילי?' נבהל יותם.
'איך אתה יכול להיות גבר בלי להעריך רומנטיקה, אה?' אלון צחק.
'תגיד תודה וזהו, לא רוצה יותר'.
יותם הביט בו וניסה לקרוא סרקזם או משהו אחר אבל גילה כלום,
בהשתאות מעורבת בחשש אמר: 'תודה'.

הם התכוונו לצאת אבל כשהגיעו הביתה, יפעת, שותפה של אלון, כבר
ערכה מסיבה עם הרבה אוכל טוב ואלכוהול. הם נשארו עד מאוחר
שותים, משוחחים וצוחקים. לבסוף יותם כבר היה עייף מדי. 'בוא
לישון פה.' הציע אלון, כורך בשכרות את זרועו סביב הכתף של
יותם.
'אוקי.' ענה יותם, שיכור ומסוחרר מהרגע. הם הלכו למיטה ודבר
הוביל לדבר, יותם זכר שהוא תרם לזה במידה שווה.

הם קפצו ישר למיטה. אלון היה מדהים ויותם לא התנגד. ועכשיו מה?
הבוקר שאחרי. הם יאכלו ארוחת בוקר, יתנשקו, ויגידו שלום. יעברו
יומיים שלושה. מישהו יתקשר לשני, בטח תופס אותו בעבודה, כשהוא
עסוק, והסטוץ יימוג. אם לא, הם יתחילו לצאת למקומות, זה יוכל
להמשיך לחודש, והמשיכה תחזיק אותם בהתחלה. אבל הם יצטרכו גם
לדבר על משהו ומכנה משותף. אולי זה יהיה כמו עם לירון, הוא
הרהר, שגם איתו זה התחיל במיטה. ואז הסקס יהיה משובח, אבל מעבר
לזה לא יהיה הרבה. העולמות שלהם יהיו שונים, בלי שום דבר לדבר
עליו. הוא יתעקש לצאת כל הזמן למסיבות, או רק לשבת בבית ואחרי
חודש, הוא חשב, למרות הסקס הטוב, אני אטפס על הקירות והקשר
ייגמר.

יותם הסתובב בחדר, ממשיך לחפש. אם נעבור את זה, חשב, יגיע השלב
של לפגוש את החברים שלו, לפגוש את החברים שלי, לקוות שהם
אוהבים. משם לפגוש את החברים הגייז שלו ולנסות להתעלם מהמבטים
שלהם או לנסות לא לנעוץ מבט בהם. הוא יפגוש את החברים שלי
ובתקווה לא יתחיל איתם. הוא זכר איך כשהיה עם יובל, אף אחד
מהחברים הטובים של יותם לא סימפט אותו, וזה נמשך ככה עד
למסיבה, חמישה חודשים אחרי שהתחילו לצאת בה הוא גילה ידיד רחוק
אחד שדווקא הסתדר איתו מצוין, על הספה.

אם לא, הם יתחילו במעגל של היציאות, מה לעשות בסוף שבוע,
להתחיל לגוון בסקס, לצאת לקניות במכולת ולהעביר ככה כמה
חודשים. אחרי זה, להביא אותו להורים שלי ואז הם לא יאהבו אותו,
או, יותר גרוע, הם יאהבו אותו יותר מדי. יהיו פגישות עם ההורים
שלו, שבהן אני לא אוהב אותם בכלל אבל אנסה להסתדר איתם, כמו עם
אלי שלצאת איתו היה לצאת גם עם אימא שלו.

אם לא, אז אולי יהיה הכול, אהבה, משיכה, אינטימיות. חצי שנה
ראשונה תעבור, גם המריבה ראשונה והפיוס ראשון. כן, הוא היה
יכול לראות את העתיד בבהירות. שנה תעבור, הם יעברו לגור ביחד
כדי לחסוך שכר דירה, משם להתחיל לעשות כל דבר בזוג, התשוקה
תתחיל לגווע ואז אחרי כמה שנים הם יעשו יותר קניות במכולת
מסקס. מישהו יציע יחסים פתוחים וזה יהיה בעצם הסוף, בדיוק כמו
שהיה עכשיו עם עידו, ליותם נמאס אחרי הילד מתחת לגיל עשרים
השלישי שביקר אצלם תוך שבועיים. כמה זמן זה היה מאז שהם סיימו
את הקשר? הוא תהה, כבר שנה שלמה עברה?

או אולי ואולי ואולי, הראש שלו כבר הסתחרר מעוד ועוד קשרים, כל
אחד נפל על סיבה אחרת.

המבט של יותם סופסוף נח על החולצה שלו, הוא הרים אותה ולבש.
אלון נאנח והתהפך במיטה. יותם נתן לו מבט אחרון. 'להתראות'.
הוא חשב. הוא חשב ופנה בצעד נחוש אל הדלת. הרצפה הייתה זרועת
בגדים ובלי לשים לב, הוא דרך על הוורד ועטיפת הפרגמנט שהיו על
הרצפה. הם עפו אחורה יחד עם הרגל שלו ואילו הוא איבד את שיווי
המשקל והתחיל לנטות קדימה. יותם ניסה לעצור את עצמו עם הידיים
אבל הוא היה כבר הרבה יותר מדי מחוץ לשיווי משקל. הוא נפל
קדימה. והפינה על השידה באה לפגוש אותו, הוא הצליח איכשהו
להושיט את היד לשידה ולהסיט קצת את הראש ואז -

בום.

'...ממ...מה?' הוא שמע את אלון ממלמל. 'מה קורה?...' ואז את
הרעש של הקפיצים כשהוא קם בבת אחת. 'יותם!' הוא קפץ ורץ לאיפה
שיותם שכב. יותם עדיין ניסה להתגבר על השוק והסחרחורת, אלון
ישב וכרע לידו, חושף רגליים יפות מאוד, חשב יותם במן טשטוש
מחויך כזה. 'יותם!, אתה בסדר?' הוא נראה דואג.
יותם ניסה לענות. 'אה...כ..כן.' הוא התרכז. 'כן, נראה לי'.
אלון היה קר רוח. 'חכה שנייה, אני אבדוק.' הוא חייך בפה מלא.
'הייתי חובש, כמו כולם אני מניח'. הוא העביר את היד שלו
במהירות ובעדינות על הראש של יותם. 'כואב איפשהו?' הוא שאל.
'לא,' הוא הרגיש מסוחרר 'לא, לא', ענה יותם. 'איי. איי,
תפסיק!'.
'טוב, זאת החבורה'. אמר אלון, מחייך. 'וגם חטפת שריטה יפה מאוד
על הרקה'. הוא התבונן סביב. 'הפינה של השידה, נכון?'
'נכון'. הודה יותם. הוא ניסה לעבור למצב ישיבה אבל הראש שלו
הסתחרר.
אלון שב ותפס אותו והשכיב אותו בעדינות לרצפה. 'בזהירות,
זהירות'. הוא סקר את החדר. 'חכה שנייה, אני אביא את הערכה'.
הוא נעלם לשנייה ואז חזר. יותם שמע אותו פותח ומפשפש במשהו ואז
'הנה'. הוא הצמיד צמר גפן לרקה שלו, זה שרף.
'איי!' הוא גנח.
'קצת אלכוהול. לחטא את הפצע'. ענה אלון. הוא הסתכל על יותם.
'נראה לי שתשרוד.' הוא חייך.
'תודה'. יותם ענה ביבושת.

אלון נפנה לראשונה לסקור את יותם. הוא שם לב לבגדים 'הי, אתה
לב-'. הוא עצר ותקע ביותם מבט חשדני, 'התכוונת לעזוב, נכון?'
יותם הרגיש את הדם עולה לו לפנים, בלי קשר למכה.
'כ..כן'. הוא הודה באוזלת יד.
אלון נראה קצת המום ניסה לעכל את זה. 'אבל למה?' הוא שאל, 'בלי
אפילו להודיע?' הייתה עצבות פתאומית בקול שלו.
'כן'. ענה יותם, הלב שלו שוקע. 'זה פשוט...' להתחיל לספר לו
הכול? 'סיפור ארוך'. הוא סיים.
'יש לנו זמן'. ענה אלון.

יותם גישש אחרי דרך: 'תראה, אני לא אומר שאתמול לא היה מדהים,
היה'.
אלון חייך למרות העצב. 'תודה'. הוא חשב שנייה, 'תגיד תודה גם
לעצמך'.
'אוקיי', הסכים יותם. 'אבל תקשיב'. הוא פתח,
'כן.' ענה אלון.
יותם הרגיש איך הכתפיים שלו נמתחות. 'זה לא יכול להימשך'. לא
ככה, הוא אמר לעצמו. 'במוקדם או מאוחר משהו יגווע', הוא חשב
שנייה והמשיך. 'או יחסר, אהבה, אינטימיות או סקס וזה לא משנה
אם זה ייקח שנה או שנתיים'. הוא נשם עמוק. 'אז למה להתחיל,
בעצם?'
להפתעתו, אלון לא צחק עליו. 'בגלל זה?' הוא שאל בהבנה.
יותם נשם שוב. 'כן'.
'אוקיי'. אמר אלון, חושב. הוא פנה ליותם. 'אבל טוב לך עכשיו
איתי? עכשיו, ברגע זה?' הוא שאל. ויותם חשב לשנייה.
'כן'. הוא ענה בפשטות. הייתה בו עכשיו משום הרגשה של שחרור
ופתיחות.
'אז למה שלא ניקח את זה צעד אחר צעד, רגע אחרי רגע'. אלון
הפסיק והתבונן בו. 'לך תדע איך זה ימשיך'. הוא חייך בעדינות.
'אבל בינתיים, אפשר ליהנות מהרגע, לא?'
'כן'. ענה יותם. 'אולי, באמת'. הוא חשב.

אלון נשען על הקיר לידו, שם יד על המצח. הוא הגניב ביותם מבט
והתחיל לגחך. 'חשבתי שזה בגלל איך שאני נראה או אולי מתנהג'.
הוא חייך ובחן את יותם מבחינה ממזרית 'או הסקס'.
'לא, לא'. ענה יותם, מתחיל לגחך למרות המצב. 'זה לא היה רע,
דווקא'.
'לא רע? זה מה שאני מקבל??' שאל אלון בתרעומת.
יותם צחק. 'טוב, אולי יותר'. הוא הביט באלון. 'ויש לך גם חיוך
מקסים'.
'תודה'. ענה אלון מאדים קצת, 'גם אתה יפה', הוא נתן שוב מבט
ביותם ובאזור השריטה וגיחך. 'שלא תיתן לזה לעלות לך לראש'.

'תודה'. אמר יותם בציניות וגלגל את העיניים, אבל משהו בהתנהגות
של אלון היה מדבק. 'תודה באמת'. הוא חזר ביותר רצינות. 'גם על
הטיפול'. אלון חייך והניד בראשו לאישור. 'זה לא הסוף.' הוא
אמר. 'בוא, יש לנו פגישה עם אימא שלי'.

'אמא שלך?' יותם אמר בחוסר אונים. 'משפחה? עכשיו??' הוא חשב.
'כן', ענה אלון. 'היא בדיוק עושה משמרת באיכילוב'. הוא חייך.
'לבדוק שאין לך זעזוע וגם בטח לא היית רוצה שמה שקורה לפרצוף
היפה שלך יהיה לתמיד, נכון?'
'נכון'. הודה יותם.
'אז יאללה, יוצאים'. הוא הסתכל על יותם. 'אמנם בתנאים לא
שגרתיים, אבל פגישה שנייה'.
'פגישה שנייה'. חשב יותם בחוסר כוח, אבל לא בחוסר רצון, הוא
הוסיף לעצמו בחצי חיוך.
'יוצאים'.

'חכה שנייה'. אלון נעצר והוא התכופף להרים משהו מהרצפה.
'מה?' שאל יותם בהפתעה ואז הרים את הידיים אוטומטית לתפוס משהו
כסוף שעף מולו.
'הוורד שלך'.