אבא של יותם בשמיים. הוא היה בבית חולים, ואז לקחו אותו
לשמיים. אני לא מבינה מה הוא עושה שם, אבל כשאני אגדל אני
אבין, ככה אמא אמרה.
יותם ואני ראינו טלוויזיה, הטלפון צלצל. אמא ענתה. אחרי שהיא
ניתקה היא באה לסלון ונעמדה מול הטלוויזיה. אני ויותם הסתכלנו
עליה, מחכים שתזוז. היא חייכה אל יותם ואמרה לו שהוא ישן
אצלנו בבית הלילה, ושהיא הולכת לבית שלו להביא לו בגדים
ומברשת שיניים והיא עוד מעט תחזור אז לא לדאוג. יותם שאל אם
אמא שלו יודעת, ואמא אמרה לו שבטח וליטפה אותו בראש כמו
שעושים לכלב.
אמא יצאה ויותם מיהר להכריז שהוא ישן במיטה שלי, לא הסכמתי כי
זאת המיטה שלי ואני תמיד ישנה בה. הוא אמר שבעייתי שלא אמרתי
קודם. שתקתי וחזרנו לראות טלוויזיה. כשאמא חזרה אמרתי לה
שיותם רוצה לישון במיטה שלי, ושתגיד לו שאני תמיד ישנה שם וזה
לא הוגן. "יותם הוא אורח ואת צריכה להתנהג אליו יפה," אמא
נשמעה קצת כועסת אז לא התווכחתי יותר.
היא שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לאכול משהו, אמרנו שאנחנו לא
רעבים. היא שאלה שוב, הפעם רק את יותם, והוא אמר לה שבא לו
גלידה. גם אני רציתי גלידה, אבל ידעתי שאין בבית. אמא חיבקה
את יותם ואמרה לו שיהיה בסדר, גם אני וגם יותם לא הבנו למה
היא מתכוונת. היא עזבה את יותם וניגבה דמעות מהעיניים, "טוב,
למה אנחנו מחכים? בואו, הולכים לאכול גלידה," היא אמרה. נורא
שמחתי, לא הבנתי מה קורה לאמא היום. היא מסכימה שיבואו לישון
אצלי רק בחופשים, ולרוב גם אין לה כוח לקחת אותי לאכול גלידה.
כשחזרנו אמא עזרה ליותם להתקלח, ואז אני התקלחתי לבד כי זה
הבית שלי ואני לא צריכה עזרה. אכלנו ארוחת ערב ואז אמא סידרה
יותם שכב במיטה שלי ואני שכבתי על המזרון, ודיברנו על הבובתלי
מזרון לייד המיטה שלי, ואמרה שאני אשן על המזרון רק הלילה.
ספיידרמן שיש לאוהד ועל המכונית המיוחדת שבאה איתה, ועל איך
שדודה שלו הביאה לו את זה מחו"ל ורק לו יש את זה בכל הארץ.
יותם אמר שהוא מקנא באוהד, ואני אמרתי ליותם שבטח דודה של
אוהד נורא עשירה. אבא נכנס לחדר ונתן לי נשיקה, ואז הוא אמר
ליותם שיהיה בסדר ושלא ידאג. אבא אמר לנו לילה טוב ויצא
מהחדר.
"למה הם אומרים את זה?" יותם שאל.
"לא יודעת," עניתי.
אחר כך יותם הסתובב לכיוון הקיר, והפסקנו לדבר.
כשקמנו בבוקר אמא הכינה לנו שוקו ושתינו, אחר כך התלבשנו
וציחצחנו שיניים. אמא נתנה לי סנדוויץ' עם שוקולד וגם ליותם,
ולקחה אותנו לגן.
כשנסגר הגן יותם בא אליי, וכשנכנסנו הביתה סבתא של יותם ישבה
בסלון שלנו. היא חיבקה את יותם ואמרה לו שהם צריכים ללכת לבית
חולים לבקר את אבא שלו. אמא שאלה אותה אם היא צריכה עוד משהו
וסבתא של יותם אמרה לה שלא, ושהם ממהרים. אמרתי ליותם ביי והם
הלכו.
במשך שבוע שלם יותם לא הגיע לגן, הוא גם לא ענה לטלפון
כשהתקשרתי.
ביום שלישי, כשחזרתי מהגן, אמא אמרה לי שצריך להזדרז ושאני
אכנס להתקלח. התקלחתי וכשיצאתי ראיתי את השמלה השחורה שלי
מונחת על המיטה, אמא נכנסה לחדר ואמרה לי ללבוש אותה מהר. לא
הייתה לי הזדמנות לשאול לאן הולכים, והיא כבר מיהרה להביא לי
את הסנדלים השחורים והמבריקים שהיו מאוד חגיגיים ולבשתי אותם
רק באירועים מיוחדים ולא סתם ככה לגן. כשסיימתי להתלבש יצאנו
מהבית, ורק אז שמתי לב שגם אמא לובשת שחור.
כשהתחלנו לנסוע שאלתי את אמא לאן הולכים, היא אמרה שאנחנו
הולכים לראות את יותם. שמחתי כי התגעגעתי מאוד ליותם.
הגענו לחניה ואמא חנתה ועזרה לי לצאת מהאוטו, הלכנו וראיתי
מלא אבנים מרובעות שכתוב עליהן דברים, אבל לא ידעתי לקרוא מה
כתוב. שאלתי את אמא מה כתוב, והיא אמרה לי שזה לא הזמן. ואז
ראינו את יותם, גם הוא וגם אמא שלו וכמעט כל האנשים שם לבשו
שחור. אמא אמרה לי ללכת להגיד ליותם שאני מצטערת על אבא שלו
ודחפה אותי לכיוונו.
"אני מצטערת," אמרתי ליותם.
"על מה?"
"על אבא שלך"
"אבל לא עשית לו כלום, למה את מצטערת?"
"לא יודעת..."
ואז סבתא של יותם התחילה לדבר וכולם היו בשקט, וכשהיא סיימה
לדבר מלא אנשים בכו. וראיתי את יותם מחבק את אמא שלו ואומר לה
להפסיק לבכות, ואז אישה אחרת לקחה את יותם ואמרה שילד בגילו
לא צריך לראות את זה.
נשארנו שם עוד כמה זמן, ואז אמא הלכה לחבק את אמא של יותם
ואמרה לה שהיא מצטערת ואחר כך היא נתנה לי יד ואמרה שאנחנו
צריכות ללכת.
לפני שהלכתי לישון אמא באה אליי למיטה להגיד לי לילה טוב,
שאלתי אותה מה קרה לאמא של יותם, ואמא אמרה שאבא של יותם
בשמיים עכשיו. אז שאלתי את אמא למה באנו היום למקום ההוא,
והיא אמרה שלשם באים כשרוצים להיזכר באנשים שבשמיים, וגם שזה
כמו שהייתה לנו את מוקה החתולה וקברנו את הגופה שלה בגינה
בשביל שנזכור אותה. שאלתי מה אבא של יותם עושה בשמיים, ואמא
אמרה שכשאני אגדל אני אבין.
אבא של יותם בשמיים. הוא היה בבית חולים, ואז לקחו אותו
לשמיים. אני לא מבינה מה הוא עושה שם, אבל כשאני אגדל אני
אבין, ככה אמא אמרה.