במראה היא קוראת לי
בחלום היא נושמת אותי
המפלצת בתוכי.
השנאה הבוערת, הרעב הכואב
אך השובע הוא האויב.
על ימים עכורים, על חיים משונים
על הזיה שעולה ועפה.
היא צוחקת, רותחת
מחכה בשקט מתחת למיטתי.
בשמש נשרפת - בירח אוכלת
מעכלת את חיי.
לא משאירה מקום לחלום
רק לרעב האיום.
עיניה כדם וידיה טפרים שורטים,
כל רגע עוד שכבת עור מקלפים.
היא בתוכי, היא בי
המלצת בתוכי - היצור שאני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.