עשרים שנה בינינו
אני מדברת אליך בסימנים
הופכת אותך לנזיל, לא מגובש
כשאתה כותב שאתה רוצה להרגיש אותי,
להיות איתי כמו חמאה מותכת על לחם שהתייבש מעט.

עשרים שנה בינינו,
אתה כותב שהיית רוצה להרגיש אותי לנצח.
ואני בונה על הנצח, צורבת בו תמונות שלנו,
הופכת אותו תכלכל כמו נחל, מלוכלך כמו שפך ביוב.
אני רוצה להיות לך שווה, לא קטנה, לא ילדה.

באוקטובר אולי, אצליח לגעת בך,
עשרים שנה בינינו,
לפהק איתך פיהוקים של אחרי,
לגנוב לך את הנפש לאט לאט,
לשמור אותה בתוכי, עמוק מדי
שלא תוכל לקחת חזרה.

עשרים שנה בינינו,
בסתיו נדבר על זה, ננתח את זה,
נאהב את המילים,
הרי זה מה שמחבר אותנו,
ואני מפחדת
לאבד איתך את הרגש, להתאבד לך לתוך הנשמה.
עשרים שנה בינינו,
אני רוצה להיות לך שווה.