|
כשאת דורכת בשדות רגשותיי
אני מעט זוכר את טעמך על שפתיי
נמאס להיות שיכור
ואותך כל הזמן לזכור
איך אותך אפשר לשכוח?
ומן הדיכאון לברוח
לשוט בספינה השכחה
לנוס מפני החשיכה
במסך החלומות את ממשיכה לנשק
אך בעיניי המציאות את רגשותיי ממשיכה לנפץ
מנסה ללכת , מרגיש כל כך חלש
נדמה שאת נשמתי השטן תלש
את כל כך מתוקה
את כל כך רחוקה
אם אטעם שוב מצלחת האשליות
אולי אזכה ממך למעט מנות של הזיות
עקבותייך על האדמה הן הפיתיון
אני הולך בעקבות הדיכאון
רואה את ידי השטן אוחזות את רגלייך
כאלוהים ממש קטן חשתי שליטפתי את כנפייך
וכשבהיתי במצולות עינך ראיתי את השמיים
נגעתי בך ולא האמנתי ששייכות לי הידיים
במסך החלומות את ממשיכה לנשק
אך בעיניי המציאות את רגשותיי ממשיכה לנפץ
מנסה ללכת , מרגיש כל כך חלש
נדמה שאת נשמתי השטן תלש
את כל כך מתוקה
את כל כך רחוקה |
|
|
החיים הם כמו
משוואה
דיפרנציאלית עם
שני משתנים. אי
אפשר ממש לפתור
אותם, וגם אם
כן- מקבלים בסך
הכל משהו שנראה
כמו זבל.
מחתרת הפיסיקה
בבמה חדשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.