כוס אמק. בסוף נשברתי ואני כותבת. אני מקווה שלא תפסיק לקרוא
באמצע. רציתי לחלוק איתך את הגעגועים שלי. הם לא נגמרים ואני
שונאת אותם. הם מכריחים אותי להיזכר בך. ואני מגרשת אותם
ומרביצה להם ולועגת להם, והם עוד כאן. תקועים לי כמו סכינים
בלב. אני מנסה להתאהב באחרים. וזה לא הולך. באמת שאני אוהבת
אותך. או יותר נכון - הייתי מאוהבת בך. ולכן לא יכולתי לכעוס
עליך.
לפני שנה כתבתי ביומן על היום שכבר ידעתי על בטוח שאני אוהבת
אותך. נראה אם אתה זוכר : אחרי שטיילנו בשדות של המושבה, חזרנו
אליך הבייתה. אני שכבתי על מיטתך וביקשת שאפנה לך מקום וגם אתה
נשכבת. ליטפת לי את השיער והשוונו גודל אצבעות. זוכר ?
אם ייצא לך פעם, תוכל לקרוא על הסיפור שהיה בינינו בקובץ
הסיפורים "מקום טוב ללילה" בסיפור "תל אביב" : אהבה ממומשת בין
סטרייטית להומו. אולי תזדהה : "ואני רואה בבהירות, כנביאה, את
תמונת העתיד נפרשת לפניי : גברים יבואו ויילכו, יופיעו
וייעלמו, יתגלו ויישכחו - ואני אשאר. הם אורחים ואני משפחה".
אני רוצה את כל מה שהיה בינינו. ואני רוצה את כל מה שיכל להיות
בינינו.
אני תוהה ותוהה : מה עשית עם כל האהבה וכל מה שהרגשת אליי. אני
לא מבינה ודווקא רוצה להבין - איך יכולת לזרוק הכל ? לוותר ?
הייתי רוצה שתסתכל לי בעיניים ותסביר לי את זה. נראה אותך
מסוגל להסביר לי : מה עשיתי ? למה הכל נהרס ?
אתה לא מתגעגע כמוני למסעות קניות שלנו ? השיחות ה"מדעיות"
ברכבות לתל אביב. היער והשדות. הספסל. בכלל הטיולים. המבטים.
החיוכים. השיחות. מה עשית עם כל זה ? איך אתה לא זוכר ?
חגי שלי. אני זקוקה לך.
כל כך הרבה היית לצידי, ואני כל כך מתגעגעת. אתה זוכר כשלמדנו
ביחד היסטוריה, עד הזריחה ? את הנסיעות הליליות על הקורקינט
החשמלי ? את יום כיפור שבילינו ביחד ? ואת הנשיקה ההיא, באוטו
שלך, כשאחזנו ידיים רודות, והיססנו כל כך. היום אני כבר יודעת
שההססנות שלך לא באה מאותו מקום כמו שלי.
את כל זה הייתי יכולה פעם להגיד לך פנים אל פנים. ואתה כבר לא
רוצה לשמוע את מה שללב שלי יש לספר. רק אתה אי פעם הקשבת לו.
רק אליך הוא באמת דיבר. הייתי רוצה לבלות את הימים האלה של
החזרות ביחד איתך. את כל הפרידה משנות בית הספר, את כל
התכנונים לחיים. כמו שפעם היינו מדברים. ללכת איתך לנשף הסיום,
ולרקוד איתך שוב, כמו למשל כשהיינו אצלך בבית או במסיבה ביפו
ב"תיאטרון".
אתה כל כך נחפזת לקיים איתי קשר זוגי, כי פחדת שהבחור ההוא
יגנוב אותי ממך. אבל אם פשוט היית שואל אותי מה עדיף, הייתי
מגלה לך שהלב שלי תמיד אבל תמיד יאהב אותך. לא היית מאבד אותי
מרצוני. אבל עכשיו אני איבדתי אותך. אני ניצבת עכשיו כולי לבדי
מול הסיכונים והשינויים בחיים. והם מפחידים אותי. וזה בניגוד
לזמן שהיית שם בשבילי, כי אז לא פחדתי מכלום. באמת שלא.
אני כועסת עליך מאוד, על העובדה ש"קפצת" לקשר איתי כנגד רצונך.
רק היום אני רואה, למרות שקשה לי להודות בזה, שכשהיית איתי זה
לא היה מתוך תשוקה. זה היה אולי מהתרגום של "הרצון לא לאבד
אותי" וגם מהסיבה של "צרכיו של גבר", כמו שהגדרת. אבל היום אני
נזכרת ומבינה שהכרחת את עצמך. ועל זה אני לא סולחת לך. אז לא
יכולתי לראות את זה, כי הייתי כל כך נרגשת מהמגע שלך ומהאהבה
שלך, שכל כך ערגתי להם.
התקופה שהכרתי אותך הייתה התקופה הכי מאושרת בחיי. חשבתי שהיה
לך טוב איתי. תסביר לי - למה התרחקת ?
יש לי וידוי : לקח לי חצי שנה להודות בפני עצמי שאני אוהבת
אותך. לא האמנתי שזה באמת, עד היום ששאלתי את עצמי מה אני
ארגיש, כשאני אתעורר לצידך ואתה תהיה זקן, מקומט, קירח ושמן ?
דמיינתי את זה, ופשוט ההרגשה שלי כלפיך לא השתנתה. ואז כבר
הייתי חייבת להודות בפני עצמי, שזהו זה - מצאתי.
אני חושבת שהייתה בינינו אהבה עמוקה. למה, לעזאזל, השתיקה הזאת
של הנפש שלך פתאום ? למה נסגרת בפניי ?
ארבעה שירים כתבתי בזכותך, וגם שלושה מכתבים "אליך", כולל את
זה. (אז תודה על ההשראה הספרותית).
הייתי כל כך בעננים כשהיינו חברים, בשבוע ההוא, אם אתה זוכר...
ידעתי שזאת תמצית החיים, ושאני חיה אותה.
כל כך הרבה היומן שלי עוסק בך.
מבחינתי - הקשר שלנו היה הדבר הכי יפה שקיים.
ומבחינת המציאות - הכל היה כל כך מעוות.
אני מקווה שיום אחד יהיה לי סדר בכל הבולשיט הזה. ואני רק רוצה
להזכיר לך, ש-א-ת-ה זה שדיברת על עתיד משותף, על להתחתן, על
ילדים, על "לעשות אהבה". אולי אתה סתם פחדת כי היה לך טוב מדי,
או פחדת שיום אחד תרצה להזדיין עם גבר וידעת שזה יפגע בי. אתה
רוצה ? תזדיין עם גברים, אבל תאהב אותי. זה יותר מדי לבקש ?
חגי - אני מודעת לעובדה שהמכתב הזה משאיר אותי מאוד פגיעה.
ושיש סיכוי שאתה פשוט תתעלם ממני לעולמי עולמים בעקבותיו, כי
גדולה עליך אולי האהבה שלי. אז באסה לך, ובאסה יהיה לי, אבל
אני לוקחת את הסיכון, כי אני חייבת כבר לפרוק את זה מהנשמה.
ממעמקי תוכי שם היית יושב ומפטפט איתי, אהובתך.
נ.ב. - ובכל פעם שחומיה נובחת, אני מזנקת לרגע ממקומי, כי אולי
זה אתה ?