קלוריות הן האוכל הכי אהוב עלי. אני יכולה לאכול אותן גם כשחם
וגם כאשר קר, להן או לי. אני יכולה לאכול קלוריות בכל
מצב-צבירה (בורקס, כדורי שוקוקוס, פסטות מורטבות באלפרדו או
בחברו). אני יכולה לאכול אותן בכל שעה. או בכל דקה. דקה, אני
כבר לא אהיה. אך למזלי, גם לא ממש ההפך.
קלוריות הן מזון זמין בכל עונה. הן גם נמצאות בכל מקום, אלא
שבמקומות עמוסים - הן במיטבן. כמו באגוזי קאשיו. קאשיותן שם
קצת מכבידה, נדרשת לעיסה, בניגוד למיסמוס הלשוני-חיכי של
גלידות ספציפיות, או מיצוי המיצוץ של קוביית פרה אדומה טהורה.
אבל כל קלוריה תקבל יחס הוגן, בלי להתחשב במוצאה ובמינה.
קלוריות באות תמיד בצרורות, נוח להן להביא חברות. אם נגסת
במלפלפון ירוק, מיד יחושו הקלוריות שהן במיעוט וידרשו ממך
להביא תגבורת, נניח להוציא מהפריזר 2-3 "שניצל תירס" (של ז',
לא של ט'), לחממם במהירות ולהשלים את שהיה חסר למלפלפון ההוא,
שאלוהים יודע איך הזדמן לפי. מי נוגע בכלל במשהו "בריא". מה
שמזכיר לי את הדיאטניות האלה, שאומרות שאין דבר כזה מזון
בריא. נכון, זה האדם ש...
והמזון יכול להיות רק מזין או לא. אני, אם הוא מזין אותי
טוב-טוב בקלוריות, דייני.
קלוריות, אגב, הן המצאה של רזים. השמנים באמת - לא סופרים
אותן. תרתי. זה רק הדקיקים שמסתכלים על העבים כשהם אוכלים,
מנידים להם בראש ורומזים רמזי-פיל-עתיר-קלוריות שאוי ואבוי
עומד להגיע, יחד עם גוג ומגוג. אם כי, עכשיו כשאני כותבת את
זה, אני מבינה שיש גם את דרגי הביניים, אנשים כמוני, שאינם
רזים מספיק ואינם שמנים תודה לאל. אנחנו לא סופרים קלוריות,
אבל מודעים להן, לפעמים. לו היינו מודעים תמידית, היינו יותר
שמנים. כי מודעות היא חצי הדרך לביצוע. היינו נזכרים
ומתנפלים, הרי קלוריות הן האוכל הכי טעים. תנסו כמה, כדאי
לכם. אתם אפילו יכולים לצאת מהן בזול, למשל אם תקנו רק
אטריות.
הכי פשוטות.
וגבינה לבנה.
הכי פשוטה.
ותערבבו אותן כשהאטריות מבושלות.
מלח.
מזלג.
נו?