אישה פוסעת לה לאיטה היא מזמזמת שיר, אני מכירה אותו אני
מצטרפת אליה אנחנו מזמזמות.
אני קוראת אליו הוא לא מסכל לכיוון שלי בכלל. הוא מאוהב, אני
שותקת אצלו בסלון הוא מכין לי כוס תה האדים על המשקפים הוא
מסיר אותם ומנקה בזהירות. זה מה שאני כל כך אוהבת אצלו את
העדינות הזו את הדרך שהוא מלטף לי את הלחי, את הדרך שהוא מחזיק
לי את היד כמו גוזל קטן שנפל מהקן. אני אוהבת שהוא מחייך אלי.
אני אוהבת שהוא מקריא לי מכתבי אהבה שהוא כתב לכל מיני בחורות
ואף פעם לא נתן להן. מילים קטנות שמתחברות לשיר לתמונה אחרת,
מוזרה. אני לא מקנאה בהן. הן כבר לא קיימות, רק שמות על קצה של
דף עם איזו תוספת של יקרה או אהובתי.
אני כאן ואני קובעת. אני כאן.
סוף של מכתב גורר אחריו שתיקה מעניין מי זאת הבחורה הזו?
סוף של מכתב גורר אחריו רגע כזה שאי אפשר לתאר. תחושה של
צמרמורת שמטפסת מכפות הרגליים עד הגב שחייבים להחליף תנוחה
להדליק סיגריה לשתות שלוק מהורהר  להפריח טבעת עשן ולרצות
לעבור דרכה לתוך חלום אחר.