בראש השנה לשנים ולנטיעה,
מלך יושב על כסא דין
וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו,
כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון,
למה קרוב לכל קראיו, לכל אשר יקראהו באמת,
סכותה בענן לך מעבור תפלה?
גם חסידה בשמים ידעה מועדיה
ואנחנו לא ידענו כי בא מועד
כי נגזרה הגזרה, נחתם הדין
וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו,
תמו שנותיך ותעקרי מחיי.
בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות,
באדר נולדת, נעמי, ובאדר נפטרת
לא כהתה עינך ולא נס לחך
אך לא מלאו ימיך
כסרח בת אשר היית,
צנועה, צדקת, כשרה ונאה במעשיך
חסידה עם בעלך ועם בניך,
דעתך מעורבת עם הבריות
ראויה שיאמר לך: 'תחיי את לעולם'.
צדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים,
ועדיין - כמוה - שמורה את בגן עדן.
אשר בידו נפש כל חי,
שכל הנפשות עולות אצלו,
אספך אליו
שב העפר על הארץ כשהיה
והרוח שבה אל האלהים אשר נתנה
ואני עזוב.