בעוד שהרכבת נעה לכיוון שיועד לה
אני תוהה מה צריך לעשות עכשיו,
איך ממשיכים לשמוח לאחר שהלב נשבר שוב
ובגידה שלי בעקרונות מובילה ימים של כעס ותסכול עצמי
שרק מובילים לבלבול ועצבנות,
נראה שכלום לא הולך והכל נהיה יותר אפל,
בעוד אני נעה על הפסים,
הטלטלות מורגשות בכל גופי ומוחי כמו לא מבין כלום ממה שנאמר,
גוש הכאב מתעצם בתוכי כמו מן פקעת הדוקה המסרבת להרפות,
איך אוהב מישהו כשאני לא נותנת לעצמי לשחרר את הספקות?
איך אהיה בשביל מישהו אחר כשאני לא מספיק חזקה עדיין בשבילי?
חיוך שבור ועיניים עם צל של ספק גורמות לי להבין
שהיום צריך להשתדל,
אני עצובה - מותר לי להגיד?
שק הדמעות נפרם והמים מתחילים לעלות על גדותם,
הנה שוב נהר הבכי זורם מתוך עיניי,
אולי בתוך כך יתחיל סדק בתוך הגוש הפנימי
שמקשה עלי לנשום סדיר,
אולי הלב שוב יתרחב וירשה לי להיות נדיבה עם עצמי,
הרגשת הטיפשות שלי מקשה עלי כאשר אני מפחדת,
אני לא מבינה מהר בימים אלה ומרגישה טיפשה יותר ויותר,
כל זאת מפעיל את גלגל האי נוחות,
יודעת שאני לא מתאימה אך כל השאר לא מבחינים,
אני רוצה לצרוח, לברוח, ללכת למקום בו לא ירצו ממני
ואני לא אאכזב בתמורה,
מקום בו האיש שאני אוהבת, אוהב אותי בחזרה,
עולם משלי בו לעולם לא אפגע,
מקום לנוח ולדעת שהכל אני מבינה,
רוצה להגיד לכם שמה שאתם רואים לא בהכרח נכון,
אם תסתכלו יותר פנימה תבחינו שאחרת אני ממה שמוצג,
לעולם לא אספק בשבילכם את "הסחורה"
אני לא מספיק טובה!
אולי תכעסו על האמירה אבל יום אחד
אתם תיווכחו באמת ותגלו את הפנים הנסתר
ואז תוכלו לחוות דעה...


מוקדש באהבה לצוות מהות/מקור ספטמבר