אני לא ממש יודע להסביר למה דווקא עכשיו, אולי יש לי יותר אומץ להיות יותר
נשכני ולבעוט קצת בביצים של המוסכמות.
בכל מקרה, שתי אבני זיכרון בטרבלינקה. כפופות, מושפלות, שחוחות- כמו היהודים
האלו, שאנחנו היום מתנערים מהם, כועסים עליהם שהלכו כצאן לטבח, ובעיקר
מתעלמים מקיומם- מפחיתים בכבוד הנורא הנלווה למילה שואה, עושים מכל מקום שקצת
קשה בו 'מחנה השמדה', כל אחד קשוח הוא 'נאצי'... שוכחים את אלו שהיו שם
ומתו, מנסים להדחיק את קיומם של הניצולים. אחרי הכל, למי יש כוח לסחוב את
החטוטרת הזו על הגב כל השנים? מותר להשתמש בזה כשמישהו מאיים עלינו, כשרוצים,
ופעם בשנה עושים את עצמנו מתעניינים.
לא ככה זה צריך להיות.
צולם: 7/9/2004, טרבלינקה, פולין.
