עצבות ניכרת תחת שחוקי
במבטי העגום כאב נובע
ראשי פרש כנפיים אל עמקי הדמיון
וליבי את החוב שלא שולם פורע

מתרפקת אני בנוסטלגיה על עברי
אותם ימים אז הייתי שרועה בין זרעותיך
אותם רגעים המהווים חוצץ ציני שכזה
בין עברינו המשותף וההווה בלעדיך

זריחת החמה המעוטרת בחום ואודם
מלווה עימה גם כאב של בדידות
בשקיעתה נכנסת אני לעולם של קסם
והבוקר שוב זורק אותי לעולם המציאות

מציאות שבלעדיך עכורה וכואבת
גוררת יום יום גשמים של עצבות
כל טיפה מלוחה מהווה זיכרון
זיכרון מאותה חברות!