|
אני חושבת שהגיע זמן לבכות.
כל כך התגעגעתי לבכי מייגע
בכי אמיתי .
רק דמעות בסרט נע, להקיא את התחושה.
להקיא את עצמי.
להקיא את המרה השחורה מקרבי.
להיות רזה, נקייה, טהורה מאימה.
אני חושבת שאני צריכה אותך.
תזכיר לי איך יודעים שאנחנו זה אהבה.
תגרום לי לשכוח ספקות ולהצמיח כנפיים.
אולי לא מאוחר מידי ועדיין אוכל להיות פיה
לעוף גבוה בתוך שמיים בהירים.
אני כמהה שתאהב אותי, מפצירה בך להבין.
שקר.
אני כמהה לאהוב אותי, מפצירה בעצמי להבין.
אין פה מספיק אהבה.
אין פה מספיק אהבה.
מסך שחור מפיל אותי לאדמה,
מזכיר לי את הילדה האבודה שמחפשת אחיזה.
אין פה מספיק אהבה. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.