החיים נזרקים לגיהינום של פונו גרפיה , אראלים בוגדים בי תוך
כדי שקרים וטענות, אני שוחה בתוך וסת, יש לי הרבה אדום, נשרפה
אמונתי, נשרפה נשמתי, נשרפה מחשבתי.
מכול התמונה אני רואה רק שחור, נבלע בין השורות לאגדות זולות,
אני אוהב כחול, אחרי הכול, הכול כחול, אני לוקח את הרובה,
והולך לצלול עם רוחות מצריות.
מנשק לך תיד, אולי תסלחי לי,  שהייתי טוב, תעטפי אותי בתכריך
לבן, שאותו תלבשי בליל הכלולות.
בסוף מתוך עצמותיי יצא הרבה ירוק, מדמעות זולגות, חיים אחרים
יוצאים לשלל צבעים ואורות.
אני הולך כחיה פצועה בין אנשים, מחכה לאות של פוליטיקאי לחסל
אותו כי נתן יותר מידי, מהלך ברחבה של גוללים, מי אני שגוזל
חיים כאן על אדמת האלוהים, מחפש את הרגע להוציא את האקדח, אני
רק מבצע בשבילך את הפקודה, שלוש יריות דממה .
אחת לקחת, שנייה לוודאות, שלישית אני לא יודע מי?, ואתם צבועים
יודעים, והוא קורס , המקום הזה עכשיו קדוש, מי קורבן אני או
הוא, מי יכול לשפוט אותי, שום מניין בעולם, רק הצבעים יכולים
,אדום, שחור, כחול, ואני אוויר.