סימה פוגרבניאק / משחק נובל |
נישמתו קמלה,
לצליל מנגינת הרקע-
ליבו נובל,
היא, שמביטה
עמוק אל תוך עיניו,
תברח ממנו-
באותה המהירות
שבאה.
את חיוכה הוא חולק,
מגעה אינו שלם.
עם ליטופי הרוח-
הוא נעלם,
ריח פריחת הורדים-
סוגר וחונק לאיטו,
היא, שאוחזת
בעדינות בידו,
נמוגה כבר-
ברגעים אלו
ממש.
לו, נשיקתה האחרונה
ולה, סתם עוד אחת.
משחק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|