טביעות רגליים בכל מקום
העולם כבר יתום ממקומות בתוליים, כמה איום.
ובכל זאת תינוקות נולדים לעולם ללא זמן, רק רווח מהיר
גודלים וגודלים לעולם מרוקן, תוהים מה היה בין פיתולי הזמן
למה כל כך מופתעים בני אדם
למה תמיד שואלים "איפה פעם"?
האם תמיד נתהה על מה שהיה
טוהר ויושר דוהים בדממה.
בבית המשפט השופט מכה בפטיש
להראות שכאן הצדק מחליט
אבל כולנו מבינים מה קובע ומי שיש לו יותר יודע
רק הוא הבא מבראשית יוכל להנחות את הטפשים
הרצים במירוץ כל היום ובערב כבר תשושים
המשפחה מתפרקת לאיטה
יוותרו רק דמעות של בכי בשממה
העולם מחכה
ממתין ומצפה
הדור הבא עתיד לבוא
אולי הוא יפיג את הדממה
אולי עכשיו לא תהיה עוד מלחמה.