|
כבר עכשיו מרפה אחיזת הצעצוע שלך מגופי המשועמם
כשלפתע אני בוהה לתוך עייניך
השטן מתרוקן מתוכן כמו גרגירי חול בשעון השעה
ונשפך למצע של פרחי סחלב שחורים
על המיטה הזו אנו שוכבים כמו שני קדושים מעונים
שמחכים ומחכים שתבלע אותנו האדמה
רוחות הים מציתות את הקצבות המפוצלים של שיערנו
במקום להדליק נרות נשמה
האש מכלה את ההווה
האפר הולך ונערם על מישכבנו
ואנחנו
אנחנו באותו מקום ובאותו אל זמן
חודלים מלנסות ולאחות את שברי הנוסטלגיה של ימים מולבנים
בזכרוננו
כמו הדף הריק ממילים שנשבענו למלות במשפטי פרידה
אחרונים של שנות ה-90. |
|
|
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.