[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מדן נריה
/
דו''ח מסכם

באופן ספונטני, אשתי ואני,
החלטנו לבלות סופשבוע-רגוע
במלון יוקרתי;

בבוקר, כשיצאנו מעם השמיכה,
אצנו מיד לאכול ארוחה,
ומשם הלכנו ישר לברכה -
אשתי לשחייה - ואני לצפייה.

כאשר הגיעה שעת הצהרים,
(מה טוב ומה נעים):
אשתי אכלה קמצוץ מהכול
ואני, בלי מצמוץ, את הכול בלי לחדול;
                                   
בערב אחרי ערבית-ערבה,
הלכנו לחדר לצפות בסדרה
כאשר התארך מאד הסרט -
הלכנו לישון בלי שהות מיותרת.

בבוקר יום ראשון
שבנו הביתה ליום של שיגרה;
בערב צפינו שוב באותה הסדרה;
ואולם כאשר התארך מאד הסרט -
הלכנו לישון בלי שהות מיותרת.

ורק הברכה זיכרונה לברכה לנו חסרה:
לאשתי לשחייה ולי לצפייה.










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דוקטור, זה לא
שיש לי רגשי
נחיתות,
אני באמת נחות.


יעקב פופק, על
ספת הפסיכולוג.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/9/06 23:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מדן נריה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה