בתנועה גסה פתחתי את דלת המקלחון והזכרתי לעצמי בפעם האלף
שצריך להגיד לאבא שישמן אותה.
כנגד הקיר, על קופסת הניאגרה הישנה, נשענה תמונה של שתי אחיות
קטנות מלפני יותר מ15- שנה. בלונדינית בת ארבע עם קארה מסנוור
בחולצה ורודה וחיוורת ושחרחורת בת שש וחצי עם פוני קצר ושיער
ארוך. כל אחת מחייכת, אבל לכיוון אחר. משעינות את הראש אחת על
השנייה. הבלונדינית גבוהה בסנטימטר או שניים מהשחרחורת
ונזכרתי שכשהיינו קטנות הבהרתי לכל מי שראה את התמונה הזאת
שזה רק נראה כאילו שאחותי יותר גבוהה ממני אבל זה בעצם בגלל
שהיא עמדה על שרפרף קטן בזמן הצילום.
התעטפתי במגבת בורדו גדולה שהגיע זמנה ליום הכביסה והרגשתי
איך פניי מתרטבות בזמן שגופי מתחיל כבר להתייבש. נשענתי על
דלת ההזזה של המקלחון הקטן שלי והתחלתי לזלוג אט אט עד שהפכתי
לכדור קטן מצופה מגבת שממנו מבצבצים רק ראש חפוף וכפות רגליים
עם עור מקומט. התמונה של אחותי ושלי מחייכות במסגרת תכולה לא
עזבה את מחשבותיי גם אחרי שהסטתי את המבט לכיוון הרצפה.
מחר בבוקר, חשבתי לעצמי, נצטרך לקום ממש מוקדם. הגלגלים בראש
כבר התחילו לחשוב על שקר טוב לספר לאמא, כי כמה שהאישה היקרה
הזאת תהיה ליברלית, זה לא יכין אותה לשוק שהבת המושלמת שלה
הולכת לעבור הפלה אחרי התנסות טיפשית בסקס לא מוגן. אחרי
שהגוף והנפש התייבשו לגמרי, נשכבתי עירומה מול הטלוויזיה.
השעה הייתה מאוחרת ותיארתי לעצמי שכל שכן שיחפוץ בכך יוכל
לראות אותי מורחת את גופי העירום בקרם גוף יוקרתי מניו יורק,
אבל ההלם שנחת עליי ניתק אותי מכל קשר למציאות של היום
האחרון. שפריץ מהבקבוק הכתום-שקוף ועיסוי יסודי לאורך הרגל.
שפריץ נוסף ועיסוי מתחמק של החזה. אותו חזה שאף פעם לא אהבתי
ואף פעם לא אוהב.
כשהטלפון צלצל ידעתי כבר מי מחכה לי מהצד השני. אחותי הקטנה
רק רצתה להודיע לי שבניגוד למה שתכננו היא תישן בחדר שלה
הלילה ומחר בבוקר נתעורר, נאכל ארוחת בוקר מזינה וניסע ביחד
לתל השומר. "טוב?" היא שאלה בנימה פייסנית. "טוב", עניתי.
מתרצה אך לא מרוצה. דווקא מאוד שמחתי על הרעיון שלה שנישן
הלילה ביחד. לא רציתי לישון לבד ולא בלעדיה. כשאחותי הקטנה
לידי, כך חשבתי, אני חזקה יותר.
כמה שעות לאחר מכן, כשהיום היה כבר אחר, בקושי פתחתי עיניים.
עוד חמש דקות. ציוויתי על השעון המעורר. ועוד חמש. כשכל
חמישייה כזאת היא זמן יקר שמנוצל כראוי. דקות טהורות שמוקדשות
לאיזור הדמדומים שבין שינה לפיכחות. אני שוכבת במיטה, מאוזנת
לרצפה, ובשבריר שנייה הכל מתהפך. המצעים עפים, הארון נפער
במשיכה קלה ואני גודעת את העירום הנקי של הלילה עם ג'ינס קרוע
וגופיית סבא של יומיום. במטבח אמא ואחותי כבר ערות.
"יום כיף". אנחנו נוסעות ליום כיף. בשעות ההמתנה שיחכו לנו
באשפוז יום כבר נמצא סיפור כיסוי מפורט ומתוחכם יותר. הפעם
האינסטינקט האמהי שלה לא שובר אותנו ואנחנו משאירות אותה
מרומה בסלון עם קפה רותח ועיתון חם מהתנור.
בכניסה למחלקה הגניקולוגית אחותי אוחזת בידי בבטחה ומובילה
אותי בנפתולי קירות הקרם. היד שלי קצת מתחילה להזיע למרות
שהמזגן המתון מקרר לי את העצמות מבפנים. מאחוריי דלפק גבוה,
אחות רגזנית מסמנת וי גדול ומורה לנו להיכנס לחדר שמשמאל.
אני לופתת מחדש את אחיזתה הרכה של אחותי הקטנה וביחד אנחנו
חוצות את החדר ומתיישבות מול אישה שראתה לא פעם ולא פעמיים
בחורות קטנות וטיפשות עם חרטה גדולה וחכמה. היא גוזרת מתוך
חפיסה של שניים-עשר פס של שני כדורים, ומניחה אותם ליד כוס
פלסטיק סגולה ומכורסמת שמגעילה אותי במקצת.
אני בוהה לשנייה בכדורים ואז מרימה מבט אל אחותי הקטנה
שמחייכת אליי חיוך בלונדיני ומרגיע. אני מחייכת אליה בחזרה
והיא קורעת את רדיד הכסף וביד בוטחת מוציאה את הכדור הראשון
ובולעת אותו מבלי לחשוב פעמיים. היא לוקחת כמה לגימות נוספות
מהמים הפושרים ובולעת גם את הכדור השני.
אחותי הקטנה, שעוד מעט תחגוג 20 חורפים, כבר לא בהיריון.