שם פתחתי את ליבי מתוך תמימות ועצב,
שם בשעריך הרך קברתי את ראשי.
שם שקעו חושיי אל ניחוחות גופך,
ושם עצר הזמן, שם בצאוורך.
והירח רק צחק, בדמדומי הערב,
ומי חשב שעל הנעורים, יבוא הסוף כחרב.
רק משעזבת הכוכבים בכו,
ומי חשב שרגשותיי ייכהו.
ושם נותרתי קר, בודד ומת,
ושם לאור זריחה היכתה בי האמת.
ושם נותר ליבי אבוד, קפוא ורך,
ושם צחק לו הירח... שם כשאת הלכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.