החיפוש אחר האושר הוא מרדף אשר לעולם אינו חדל להתקיים.
אך מהו אושר?
מה בעצם אנחנו מחפשים?
איך אפשר להשיג אותו?
מה בכלל המשמעות של המילה ואיך אפשר להגדיר אותה בכלל?

ביום שישי אחד ישבתי עם אחותי במכונית,
תקועות בפקק, מתחילות שיחה פילוסופית מעט,
שאלתי אותה מהו אושר ובתגובה ענתה לי:
"אושר מורכב מרגעים קטנים של שמחה מוחלטת,
רגעים מושלמים שמעלים חיוך על השפתיים."

אך מה הוא רגע מושלם?
ברור למדי שכולם עוברים רגעים כאלה בחיים,
אך הם חולפים,
אחריהם באים הקשיים, כאבים ולחצים,
איך אפשר להגיד שזה אושר אם התחושה לא נשארת לאורך זמן?
אי אפשר לשמר את התחושה ועד שקלטנו היא כבר התמוססה.

"תמיד יש זכרונות" אפשר להגיד בתגובה,
אך לאורך זמן כל זכרון מתוק מוסיף טעם לוואי של מרירות,
כל תקופת חיים מביאה איתה רגעי שמחה ועצב ובמבט לאחור הכל
מתערבב וגם אם היה שם אושר הוא מוכתם בזכרון העצב.

אהבה היא דוגמה טובה לחידה הזו,
יש שאומרים שאהבה היא כאב אך היא שווה את הכל בשביל להגיע לאדם
הנכון, לומדים מטעויות וברגע הנכון הכל מסתדר במקום,
כמו פזל, כשכל החתיכות מעורבבות וצריך פשוט למצוא את הסדר
הנכון.

אך האם אהבה לאדם הלא נכון באמת שווה את זה?
איך אפשר למנוע את הכאב הזה שכמעט משתק את כל הגוף,
כאב מעוור שצורם בתוך הגוף, שכל נשימה נראית כמו עבודה קשה
מדי.

אני עוברת כאב כזה עכשיו,
ומצידי אני אומרת עדיף לא לאהוב בכלל,
נכון שזה נחמד בתהליך ההתהוות, בהתחלה כשהכל מרגש והבטן
מתהפכת,
אך כשזה נגמר בצורה רעה, מבינים את הטעות המרה,
והכל כואב בפנים, צריך להתמודד שוב לבד עם החיים,
ולכן אני מתנגדת למשפט, "עדיף לאהוב פעם אחת מאשר לא לאהוב
בכלל."

"את צריכה לשכנע את עצמך שטוב לך, תעשי פעולה, חייכי לחיים והם
יחייכו בחזרה."
אומרת אחותי בחיוך יודע דבר שקיים אצלה מאז שהכירה את בעלה,
"אל תנסי, נסיון לעשות דברים זו לא פעולה, אם תמשיכי בדרך הזו
ההרגשה הרעה לעולם לא תעבור, תפעלי למען המטרה,
המשימה שמוטלת לפנייך: לשכנע את עצמך שאת מאושרת עכשיו ולא
בעוד כמה שנים כשתשיגי את מה שאת רוצה,
להיות מאושרת עכשיו בלי תנאים מקדימים, פשוט להיות!"

אני מודה שקשה לי לראות את הדברים בצורה הנכונה,
מרגישה תקועה ודלתות וחלונות נדמה שתמיד נטרקים בפני,
אולי אני חולה פשוט בדיכאון בלתי נגמר,
נתקעת כל הזמן על דברים שעושים לי רע,
מנתחת הכל בצורה אובססיבית,
ובוחרת בעצב שיהיה בן לוויה,
אולי פשוט אוהבת להיות אומללה.

לבסוף זו המסקנה שלי:
כנראה שכל אחד רואה אושר בצורה שונה,
וכל אדם חווה את האושר ומרגיש אותו אחרת,
אולי האושר שלי היא האומללות שלי.