כל אחד שנכנס
מתישהו יוצא

כל אחד שבא
מתישהו הולך

כל אחד מהם
מגיע ונשאר מעט
עד שכבר נגמר לו
והוא חוזר על צעדיו לאט

הם תמיד באים ותמיד הולכים
הם תמיד חוזרים ואז שוב עוזבים
ואני נשארת במקומי
ומחכה שאחד מהם ייזכר בי

הם יודעים שהם תמיד יוכלו לשוב
למקום שבו היה להם טוב
הם יודעים שלי זה לא חשוב
העיקר שיהיה לי מישהו לאהוב

כל אחד מהם
הוא ברירת מחדל
אף אחד לא מיוחד
וכולם מקבלים יחס דומה

הם יודעים שכל אחד מהם
הוא תחנה שהחיים עוצרים לידה
עולים, נוסעים, עוצרים, יורדים,
וממשיכים לנסוע עד התחנה הבאה

הם יודעים שאני שמורה רק למישהו אחד
שאעצור לידו
מישהו מיוחד,
מישהו שאמשיך לנסוע איתו
ולא אצטרך לרדת באמצע הנסיעה

מישהו שינצור את הלב שלי בכספת שלו
מישהו שייתן לי יותר משאבקש
מישהו שאוכל לרוץ איתו
ולחלוף על כל התחנות האפשריות
ורק להסתכל,
לא לעצור...


                 

אלו החיים שלי בערך...