אני מסתכלת עליך, הילד הקטן שלי, שעד לפני חודשיים עוד נחשב
לחלק ממני. היית איתי בכל מקום שבו הייתי בשבעה וחצי החודשים
האחרונים, הלכת איתי לארוחות צהריים פלצניות עם הבוס בעבודה
והיית איתי ועם אבא בצימר רומנטי בצפון, היית חלק מכל חוויות
חיי, המשעממות והמרגשות, העצובות והשמחות. והנה יצאת לאוויר
העולם, אחרי לידה קצרה, קצרה מדי. בכלל לא צעקת כמו כל
התינוקות שמשמיעים קול תרועה כשהם הופכים לחלק מהמין האנושי,
למה?! אולי אתה פשוט ביישן. בחורות אוהבות ביישנים, זה טוב.
תפסיק להסתכל עליי עם עיני התינוק שלך, אלו העיניים שלי. אני
רואה את עצמי בך, אין בך שום פן של אבא שלך, כאילו הוא זר לך.
אתה כל כך שקט, יותר מדי שקט, כמו שאמרו בהתחלה.
איזו יד קטנה אתה מושיט אליי, נעימה כמו הידיים של כל
התינוקות. איזה חיוך, התחלת עם עניין החיוכים מוקדם מדי
בשבילי, אני מתאמצת למתוח אליך שפתיים, מצליח לי רק רבע חיוך.
סליחה!
אתה תינוק יפה, ולא רק בגלל שאתה שלי. אני אומרת עליך את כל
האמת למי ששואל. אני גם מספרת לכולם שאתה מפגר, מלשון פיגור
כפי שהדגיש את זה מנהל הפגייה בתל השומר.
פיגור מלשון פגר, ככה אבא שלך אמר יומיים לפני שארז מזוודה
לפנות בוקר והשאיר לי על השולחן במטבח כמה שטרות של חמישים.
מיום לידתך התווכחנו על מה יעלה בגורלך, הוא נהג לומר לי
בתוקפנות "פגר צריך למות או לפחות להיות במוסד של דומים לו,
זה כבד לי עכשיו ילד כזה, וגם לך". כל כך כעסתי על אבא שלך,
ילד, מאיפה יש לו את החוצפה להחליט בשבילי מה כבד לי ומה לא.
בריב האחרון בלילה לפני שהוא עזב, כבר לא עניתי לו על משפטי
החוכמה שלו. הבטתי בעיניו של האיש שלו נשבעתי אמונים לפני
שלוש שנים, קרוב קרוב, ניסיתי להיכנס פנימה להבין מה מתחולל
שם כמו שאני מסתכלת בך כרגע, פגר קטן שלי. חיפשתי אצלו משהו
שייתן לי תקווה להאמין שיש חלק בתוכו שלא שלם עם המשפטים
הקרים שהוא אומר, אבל הכל זעק ממנו שהוא שונא אותך פגר, אותי
ואת המצב שנקלענו עליו. אני לא יודעת למה הוא שונא אותך תינוק
שלי, אתה תינוק טוב, יותר מדי טוב. הפניתי אליו את הגב והוא
יצא מהבית בטריקת דלת, דרמטי כמו תמיד. אני מקווה שלא ירשת
ממנו את התכונה הזו.
מפגר שלי, אין לך אבא.
אני יכולה לקרוא לך "מפגר" כי אתה שלי וכי כולם יקראו לך ככה
בסופו של דבר, בין אם בפניך או מאחורי גבך. גם הבן של דינה
ששכבה לידי בשמירת הריון, שנולד חודש אחריך במשקל תקין של
3.200. אתה נולדת 2.100, חודשיים לפני הזמן ומפגר.
אני לא מאשימה אף אחד בזה שנולדת מפגר. אתה מאשים מישהו? אולי
כשתגדל תאשים ותרצה תשובות. מה אני אגיד לך אז? אימא שלי,
סבתא שלך, כבר הספיקה להאשים את כל כולם. המרוקאית ילידת רמת
גן התחילה לחפש כישופים לביטול עין הרע שעשו לך השכנות
התימניות שלה וקבעה תור אצל רב בירושלים שיסלק את המחלה.
הסברתי לה, תינוק שלי, שפיגור זו לא מחלה וגם שתהיה מפגר
תמיד, אבל היא נשארה כמו שהייתה תמיד. ליטפה אותי במצח כמו
שהייתי בת שש עשרה והמורה לספורט לא קיבלה אותי להשתתף בריקוד
שהופענו איתו ביום העצמאות והבטיחה לי שאני ארקוד במופע הזה,
היא תדאג לזה. היא הלכה לדבר עם מנהל בית הספר, צעקה במשרדו
והתלוננה על האפליה נגד המשפחה המרוקאית הענפה שלה שסובלת
מגזענות כבר מאז שעלתה לארץ, היא איימה בקשרים שלא היו לה
וסיפרה שאבא שלי שנפטר כשהייתי בת שתיים עשרה חבר של סגן ראש
העיר וזה יפטר את כל הנהלת התיכון הזה אם הבת של חבר שלו לא
תופיע. ביום העצמאות של אותה שנה וגם של שאר שנות התיכון שלי,
הופעתי. הועמדתי בריקוד הפותח בשורה הראשונה באמצע, ולמרות
שטעיתי פעמיים כי פספסתי חלק מהחזרות, בסיום ההופעה ניגשו
המנהל ועוד מספר מורות לאמי המסופקת ובירכו אותה על בתה
המוכשרת.
אבל הפעם המצב שונה, סבתא שלך חייבת להבין שאין לה למי ללכת
להתלונן. המיילדת שילדה אותך רק הסתכלה מלמעלה בזמן שדחפתי
אותך החוצה פגום מבפנים. התוכן שלך יצא מפגר מושלם כמו
בהזמנה.
אני חושבת שסבתא שלך האשימה את עצמה במצב, זה לא קרה עוד אף
פעם בחיים שלה. היא אמרה לי שהיא חושבת שהיא הייתה צריכה
לצעוק חזק יותר על הבעל העוזב שלי שיתרחק ממני עם הסיגריות
כשהייתי בהריון איתך. אולי באמת אבא שלך אשם בזה שאתה מפגר,
מה אתה אומר, תינוק שלי? יכול להיות שאבא שלך הרגיש רגשות אשם
וברח? זה מנגנון הגנה כזה ידוע שיש לבני אדם, מעניין איזה
מנגנוני הגנה יש למפגרים?!
תינוק שלי, אתה כל כך יפה ומתוק, אם לא הייתי יודעת לא הייתי
מנחשת. אתה שוב שולח אליי ידיים בתמימות תינוקית כזה, ולד קטן
ותמים שלי, אתה לא יודע מה מחכה לך בחוץ. אני רוצה להחזיק
אותך בזרועותיי, שתהיה צמוד אליי כמעט כחלק ממני וכך אוכל
לשמור עליך. הלוואי שהייתי יכולה לכסות לך את העיניים ולסתום
לך את האוזניים לתמיד שלא תוכל לראות את העולם, שלא תשיג ושלא
תשמע על הישגיי האחרים. מה יקרה בכיתה א' כשכולם ידעו לקרוא
ולכתוב ואתה אולי עוד לא תדבר ברור? מה יקרה אם בגיל 12 פתאום
תתאהב לי באיזו שירלי או ליאור? איך אני אסביר לך שבנות כאלה
לא מסתכלות על ילד רגיל ובטח שלא על מפגר? איך אני אתמודד עם
זה שבתיכון תחזור הביתה דומע בגלל שראית אותן עולות על
האופנוע של נורמלי - מפגר, אבל עם שרירים והמון ג'ל? וכשכולם
ילכו לצבא ויתגייסו לכל היחידות הקרביות, אולי יתנו לך להתנדב
ולהיות מש"ק דואר או מכין קפה, איך תרגיש כשכל החבר'ה מהבסיס
ישבו על הדשא ויחליפו חוויות מיום שישי ויספרו לך איך הם
שוכבים עם החברה שלהם? מי תרצה לגעת במפגר? לי לקח חודש להרים
אותך על הידיים, ואני אימא שלך, לעזאזל!!!
אחרי שתשתחרר מהצבא, מה יהיה איתך? אולי ישמע עליך ועל סיפור
חייך המוצלח איזה מפיק מערוץ שתיים ויזמינו אותך להתארח אצל
יאיר לפיד ותספר על ההצלחה שלך בפריים טיים. הקהל ימחא לך
כפיים ויביאו איזה זמר מזרחי שתעריץ שישיר איתך שיר. אחר כך
ישלחו לי אותך הביתה במונית, ומה יהיה אז? אני אהיה כבר
בחישוב מהיר, בת חמישים ואחת וחצי. מה עוד יישאר לי לתת לילד
מפגר?
העיניים שלך כל כך שמחות, פגר שלי. תשמח כל עוד אתה יכול, כל
עוד אתה לא מבין שאנחנו צריכים להיות פה שלושה, וזה לא זמני,
אבא לא יחזור לעולם. תשמח כל זמן שהאינטלגנציה שלך לא בפיגור,
הרופא אמר שעד גיל שלוש תתפתח כמו כולם ורק אז אתה תיעצר והם
ימשיכו לגדול.
איך אני אהיה אימא שלך? הבחורה שעשתה שלוש פעמים מבחן
פסיכומטרי כדי לעלות עשר נקודות לציון מושלם של 660, הבחורה
שלא הסכימה לצאת עם סער פרידמן, החתיך של המשרד, רק בגלל שלא
היה לו תואר ראשון. אני בטח אלחץ עליך הרבה, שתצא עם חברים
נורמלים, שתצליח בלימודים, שתהיה רגיל, אבל אף פעם לא תצליח.
ואם איזה עובדת סוציאלית תקלוט את זה היא תיקח אותי לשיחה
ואני אגיד לה שאני לא צריכה עצות בגידול של הילד שלי. אחרי
שהיא תזכיר את זה שהיא אשת מקצוע ורק מנסה לעזור, אני גם אגיד
לה שהיא יכולה לדחוף את התואר שלה ממכללת רמלה ואני עשיתי
בעברית סמינריון שלם בשנה ב' על ילדים מפגרים, בלי לדעת ששלוש
שנים אחר כך אני אהיה אימא לכזה.
נראה לך שיהיו לי עוד ילדים מלבדך? ואם כן, הם גם יהיו
מפגרים? אולי זה הגנים של האבא הדפוק שלך, ופרטנר אחר יפרה
אותי בגנים איכותיים, שייצרו אצלי בבטן ילד גאון שיתחיל
אוניברסיטה בגיל שש עשרה. איך נראה לך שתסתדר עם אח כזה?
בטח תהיה כישרוני במשהו, תמיד מגלים שאתם המפגרים יודעים
לנגן, לציר או לשיר, אבל מה זה משנה, מפגר שלי? אתה חושב
שמישהו בכלל ירצה להכיר אותנו? אנחנו בודדים שנינו. בברית שלך
בחדר צדדי בבית החולים רק אני נכחתי. מי שהחזיק אותך היה
השומר של הפגייה. הוא אהב אותך, קרא לך באיזה שם חיבה רוסי
שלא קלטתי. אולי הוא היה צריך להיות אבא שלך, אמנם בגיל הוא
מתאים להיות אבא שלי, אולי הוא יסכים להיות אבא של שנינו.
קוראים לו בוריס והוא גר באשדוד אם אי פעם תרצה למצוא אותו.
המתנות הבודדות ששלחו לי להולדתך עדיין סגורות, אני חושבת שלא
תתעניין בדובי שמשמיע שיר אחרי לחיצה על   בטנו, אולי כן.
הרופא אמר לי שאני יכולה להשפיע על מה שיעניין אותך, ההתקדמות
שלך תלויה בי. פתאום הדברים תלויים בי, אף אחד לא שאל אתי אם
זה בסדר מצידי שתהיה מפגר?
אוי מפגר שלי, אתה מחייך אליי חיוך אחרון ומפהק יחד איתו, אתה
מתחיל להירדם. אני מנסה לחייך אליך חזרה ולא מסוגלת, תסלח לי
קטן שלי! בוא, אני אכסה אותך בשמיכה הגדולה הכחולה עד למעלה,
את כל חלקי גופך הקטנים והמפגרים שלא יהיה לך קר עוד לעולם.