תצלום של המקום החשוך והסודי, מלא השתקפויות ואורות, מהגן התל
אביבי הישן, אשר מימי הבריכה בו מכפילים עולם מסתורי.
לשם אני הולכת כשאני לא יודעת מה לעשות, איך להיות. הציפייה
אליו קיימת בי, ומזכירה לי שהוא קיים. מקום נוסטלגי של
התבודדות התנתקות.
התצלום משקף עולם שונה מזה השקט, הריק עם מזרקה שלא עובדת בשבת
קיצית ומוארת.  יש בו את העולם המתעתע של חדרי מדרגות שלא ניתן
להיכנס אליהם, אורות קורצים ומזמנים לבוא אל אולמות של
אקווריומים, עולמות במהופך.
ובמקום הזה שבו אני עומדת, חושבת למה אני לא מרוצה ומה קורה
לי, יש לי מישהו כמו שרציתי תמיד, כך אני חושבת, אך איפה אני?
צוללת במים נעלמת מאחורי העמוד שלא קיים.
נותנת לעולמות ההפוכים של המים לשקף את העלמותי.