[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א. אליאור
/
סיפור ראשון.

אז ישבתי לכתוב.
מה אכתוב?
איך אפשר להספיג נפש בדף? ועוד נטול עץ?.

לפעמים נדמה לי שאני נמצא בתאטרון, שחקן ראשי, כל התפאורה
נבנתה במיוחד בשבילי, הכל אינטראקטיבי. וההם שמה למעלה הבמאים
או הרואים או הצופים או השד יודע מה, מנסים אותי. אני בשיגעון
החיים קופץ משלולית לשלולית והם נתקפים בצחוק, עלי אלה על מי?.
קומדיית החיים הם קוראים לזה. בשורה הראשונה יושב אלוהים ביחד
עם השטן ומאחור כל המלאכים לפי סדר חשיבות כל החברה הטובים,
לפעמים הם נותנים לכמה צדיקים להכנס רק בשביל הרוח הטובה, כדי
לזכור איך זה כשיש טוב אמיתי בסביבה.
ובין פופקורן שמימי לנקניקיה לא כשרה (להם מותר) הם תופסים
אותי, המסכן ומשחקים בי. תראו תראו הם אומרים, הוא עכשיו
בחתונה של אחותו בואו נראה מה אפשר לעשות מזה, גבריאל! תלחץ על
pause. ויש ישיבה וכל החברה זורקים רעיונות כשהשטן מלמעלה מנצח
על הכל והגורל נבחר, מתוך כל הרשימה הארוכה של הרעיונות שהוצעו
נבחר מה שישעשע את החברה בצורה הטובה והמתאימה ביותר. אני,
בובה על חוטים לא נראים, ליצן על פי בקשת הקהל, שחקן ללא
תשלום, גם לא רוחני, רוקד על קצב בלתי נראה ולא מובן, מפיל נר
שעווה גדול תחת החופה מול קהל רב, נראה ובלתי נראה, על חליפתו
החדשה של אבי. ואז אני שומע, הם צוחקים, כולם, גם באולם וגם
בעולם, מלמטה ועד למעלה, הם צוחקים עלי... וגם אני צוחק והם
מגדילים וצוחקים גם מתוככי רטט בלתי נשלט התפרצות לא מרוסנת,
לא כי אני רוצה, כי אני פשוט לא יכול, זה הם, מה אני אעשה?
במשחקי ללא רצוני, בסצנת המעידה, כמעט וגרמתי לאלוהים להיחנק
והשטן, הוא כמעט ושרף את מסך הענן הלבן שעליו הוקרנתי, בהבל
צחוקו הרועם. אז ברגע של התנתקות גופנית ישבתי לכתוב, הם
מסתכלים, אני יודע, יושבים למעלה לו מבינים מה קרה. היי, הוא
לא אמור לעשות את זה, אומר השרף ונחבט מכוח גלימת האלוהים אל
קיר הקרח. הם בודקים בלוחות, מה קרה?. הצדיק התורן באולם ניסה
ללמד אותם מוסר כשאמר: "משה כבר מזמן אמר לכם להפסיק עם
ההתעללות הזאת, תראו מה עשיתם לילד?".

מהומה בגן עדן כל שבעת המדורים ידעו על כך תוך דקה כשקיבלו על
כך הודעה ב"edenmail".

היום בו אלוהים סגר את הדלת הוא היום בו כולם החלו לפקפק אם
בכלל שווה להיכנס.

היום, אחרי כל הכאוס והבלגן, אני רואה קצה של ענן בשמים
השחורים, הם עדיין ממשיכים וכך גם אני, אבל עכשיו אני כבר מזהה
מתי הם צוחקים. לפעמים הם זורקים לי איזה משהוא קטן כדי לפייס,
איזה בלונדינית חטובה שתשב על ברכי, אבל מיד אחר כך הם גורמים
לה לצחוק על הזיין שלי. אבל מה כבר אני יכול לעשות, אי אפשר
לשנות את אלוהים ברגע, זה יקח זמן.

רק שלו יש את כל הזמן, ולי נגמר הזמן, וזאת הבדיחה הכי גדולה
שלו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דעתי על יונים
היא-
בלה בלה
בלה בלה בלה בלה
בלה בלה בלה בלה
בלה בלה בלה
ו- ידה ידה
ידה ידה ידה ידה
ידה...



ילדה קטנה מספרת
את דעתה האמיתית
על יונים...


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/11/01 11:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א. אליאור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה