חוטי משי רקומים עוטים
פקעת מחשבות טהורות,
שיבוץ אבני חן על פני
מים שקופים ועמוקים.

חלק, כמו תינוק שזה עתה
נשם את נשימתו הראשונה
ומרגיש בכל נים מגופו
את הרגש החזק ביותר.

מלאך שבטעות נפל לארץ,
מצא אותי על פני תהום
                תהיות.

חילץ אותי מעל צוק הפחד
ישר אל כנפי התקווה.

המלאך שלא זע ולא נס מעולם
ולעולם לא ירחק משורשי מחשבתי,

מיכאל, זה אתה,
           המלאך שלי.



3.6.2006