מן תמימות שכזאת הייתה לי בחיי.
שבסוף הכל יסתדר, שנהיה משפחה מאושרת תמיד.
ומעכשיו הכל ישתנה
ושום דבר לא יהיה שמח עד תום. תמיד אתה תהיה שם ברקע וחסרונך
יצרוב ולא ייתן ללב להיות שלם, כי חלק ממני חסר, חלק ממני אבד
לנצח.
הלכת פתאום ולא הייתה לי אפילו הזדמנות להפרד
וברגע אחד הכל נהיה חסר משמעות והכל מתרכז לשאלה אחת פשוטה
ותהומית - למה?!
למה הלכת, למה לא תחזור
למה לא אמרתי כל מה שהיה לי להגיד
למה לא הבהרתי כמה אני אוהבת
למה לא ביליתי איתך יותר זמן
למה לא הכרתי אותך יותר כמו שבליבי הייתי רוצה להכיר
למה לא אזכה יותר לעולם לקנות לך מתנת יום הולדת ששוב לא
תשתווה לזו שהיית נותן לי כל שנה
למה לא תוליד ילדים ותראה את ילדיי נולדים
למה לא אראה אותך שוב מחייך
פתאום כל חיי הם סימן שאלה גדול
ומנסה להאחז במשהו, רק לא ליפול... שרק לא אפול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.