אותך שהפכתי לשר המצב רוח.
מספר ימים וכבר כ"כ.
כ"כ אתה, כ"כ אותך, כ"כ רוצה. אז...
מבט ירוק מטביע בי חותם. זיכרון- נצח.
אף הנצח לא נשאר לעולם.
לכן משערת שיום אחד
עוד תיעלם לי באופק הזיכרון. מקווה שכן, ואולי שלא.
כמה ממכר. ציור מונוטולי- מושלם. מדוייק.
חיוך משגע- לגזרים קורע
ממעמקים עליתי ואתה הכרת לי עולם חדש של בדידות.
בלבול. כמה שאתה, כמה שאותך, כמה שרוצה.
חולמת ולא מפסיקה. רק אתה. כואב.
הגעגוע. כמו מחריש אותי לעולם של צללים.
הוא שייך לך. הגעגוע. העולם. הכל שבתוכי. בעיקר הצללים.
זקוקה. אתה. אותך. רוצה. תבין פעם?
לא מאמינה. מקווה. טיפשה שאני. נערץ שאתה.
רגע מחייך. רגע קר.
קיצוני בצורה הקיצונית, המדוייקת והברורה ביותר. כמה כואב.
מסוגל? שנינו? נקפוץ פעם ביחד לתהום?
העולם שלי נמצא למטה.
הוא זקוק לך. מן משל.
אתה חושב שאני משלה את עצמי? אני חושבת שכן.
אפילו את זה לעולם לא תקרא.
גם אם כן- לעולם לא תבין.
אבל גם "לעולם" לא נשאר לנצח...
"לעולם".
בשלב מסויים הכל ייקרע ויתמוטט.
אני בדרך אליך. ואולי לא. כמעט בטוח וכמעט שלא. הסיום...