עם המנגינות שמדברות חזק,
בתוך העם.
המבקשות לשפוט.

שפטו גם אותי,
ואני בכלל השופט.

בתוך הצלילים הצורמים,
של מדינת ישראל,
אני חי, והולך כאן יום יום.
אני שר ואוכל במדינת ישראל.

מותר לשרת, מותר למות,
אבל לעזאזל אי אפשר (לא מותר) לחיות.

ונשיר את השיר,
של בני ישראל, שנדדו במידבר.
הם עדיין כאן , נודדים, עד שמישהו,
יאמר להם לעצור.

עד שימאס לי,
וארה בהם ,עד דמעות.

בתוך השירים שבתוכי,
אני ניקרע לגזרים.
אני מבין מה קורה,
מסרב לקבל, והעולם, ממשיך.

בתוך עולם, בתוך עולם,
אני חי, ומתמודד יום יום.

אם לחיות, או לנשום  ?.
רק בנו תלוי.

בתוך עצמי , אני שר.
עד שייגמר לי,
עד תום.

מודי חיון