היא מדברת איתי,
איני יכולה להביט בעינייה.
עיני מלאות שנאה
נוקבת בה את כל רגשותיי,
מבלי להוציא אף מילה,
בדממה.

גופי מתחיל לבעור,
תוקפנות עולה מתוכי.
ידיי נטענות
חום שורף את קצות אצבעותיי,
ואני מרסנת עצמי,
בדממה.

היא מרגישה הכל,
לא טיפשה למתח בינינו.

אך היא לא קולטת אותו,
רואה בו דרך להתעללות ממושכת.
איננה מבינה
את הכאב והעצב אני מכילה בתוכי,
מנסה להעלים, להתעלם,
בדממה.

ואני נקרעת,
נמשכת לשתי דרכי התנהגות.
אני נלחמת
עד אין סוף נותנת את עצמי,
מנסה לא לפגוע בה ולשמור על עצמי,
והכל מאבק פנימי,
בדממה.