[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חלמתי שאני נוהג בלילה
ברחוב הסתום של ביתי הישן -
מבפנים החוצה.

חבורת נשים (שנראו כמו משפחה)
בגילאים שונים הלכו על הכביש.
ניסתי לעצור לפניהן, אבל
המכונית לא עצרה לגמרי.

צפרתי ארוכות,
אבל הצפירה לא נשמעה.

לבסוף פתחתי את החלון
וצעקתי עליהן שיזוזו
והם צחקו בשפה לא מוכרת.

הושטתי יד ארוכה דרך החלון
ונתתי סטירה לאחת בוגרת
ומיד האחרות הושיטו יד לתת
לי סטירה, אבל אני סגרתי
את חלונות החשמל במהירות
ונסעתי

ידיהן נחבטו קלות
בדפנות של מסגרת החלון
(ראיתי דרך המראה)

בהמשך הנסיעה
דמעות מלוכלכות
שטפו את פני.

החרטה לא הסכימה
לחלחל בי.

ואט, אט
הפכתי מסתם נהג
לנהג המשאית הגדולה
שהייתי כל חיי

נסעתי על הכביש החשוך
לקראת סוף החלום.



חלמתי גם שאני וחבריי עושים
צחוק מאביך בחניה של
בית הקפה.

הוא נסע במעגלים סביב
בית הקפה כמו אדם משוגע.

את חסרת אונים קשורה בחבלים
בתוך מכונית אחרת בחניון
מאותת לי כמו דולפין -
במחשבה

לרגע היית מתה,
לרגע היית חיה ורדומה.

מלכת הקרח שאת
אומרת שלא איכפת לה
שאני כבר לא אוהב אותה.

אבל התחושה שאני
רוצה להציל אותך
מצרות שאת לא מצויה
בהם -

לא הרפתה עדיין



העור על כפות ידייך
מחוספס ועבה בהרבה
מזה העוטף את הנשמה.

ברגע שאגלה מי את
אקנה לך עוגה ביום שישי
ואשאר עד כניסת השבת



תרופה
קיוויתי פעם ששיני
הארס שלך
ינשכו כריות כשאני
אוהב אותך מאחורה

ומאז אהבתי אחרות
(שלא אהבתי),
אבל הוכשתי
אני
בעצמי
פעם אחת



בימים נדירים כמו אלה.
אני שומע את זוהר ארגוב
ברמקולים מפוצצים

בסטריאו אני שומע את המלך -
הדבש ניגר מרמקול השמאלי
הדמעות מהימני.

אימי מציצה לחדר
עם קפה ועוגה
ואני מבטל בתנועת-יד
או מנשק אותה חזק
ורוקד בשבילה

בערב יוצא עד מאוחר.



היא
צריכה לרצות אותי
עם שרשרת הזהב
שעל צווארי
ועם החולצה הלבנה

ועם הנכות
ועם האלוהים
המוזר שלי

ועם הרעל שזורם
לי בורידים
נגד הכיוון

ובלי המשקפיים
הגדולות
בינינו

כמו שאני למדתי
לאהוב
את עצמי
בשנים האחרונות -
עם כל השריטות
והחתכים העמוקים

שמתאחים תוך שנייה

(עדיין לומד)



העציץ הסדוק
לפני חלונך
הזכיר לי את פריז
כשיורד החושך
ואת הגעגועים העמוקים
שלי לאנשים מסוימים

אמרתי לך את זה
והמשכנו להזדיין
בלי סיפור
מיוחד



באמצע השבוע
יומיים בלי שינה
מרחפים מעלי
(בזכות היומיים איתך,
אפשר לומר מ א ו ש ר)
ואני צוחק עוד שנייה בסלון
ומתמהמה על הפסנתר
(מ ו ת ח  א ת  ה ג ב ו ל ו ת)
לפני שאפול על המיטה

תוהה איך נשארו בי עוד כוחות
בשבילך,

נמענת חדשה לנשמה,


מתנה.









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם גם אני
הייתי כמו שלי.

האשה הקטנה
מתרפקת על העבר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/9/06 20:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסף סטארדאסט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה