" ...לו להחזיר ניתן
    את מחוגי הזמן"...

כמו מים המלככים להם לאיטם
את הגוף הטובל בתוכם
ושוקע עד צוואר.
כבושם גוף הניספג לאיטו
על שטח עור-גוף החש בנגיעתו, מתמזג איתי.
חודר אט אט לנבכי נשמתי
אורב לרגע הנכון שאפצה את פי.
אז,
אז יחדור אל עבר ראותי
יתמזג, יכביד על הנשימה עד כי תחדל.
אנוכי ערה על המשמר נאבקת בכל גל,
גדול ככל שיהא.
אך גם אני, שרירי חלשים ומותשים
וזרועותיו נראות כמרגוע.
לשקוע בתוכו להתעטף בקיסמו
לדעת שמחר השמש זורחת
ודי למאבקים.    


24.02.2000