איך אתה יכול ככה סתם להגיד
שלוש מילים
שאין ריקות ממשמעות לגביך,
ואתה הבנת שבשבילי הן עולם ומלואו.
מה שלא היה לי, שריגש אותי, ששימח, יצרת.
איך זה שפשוט באת ורמסת?
כאילו זה כלום.
הרגשות שלי נמעכו תחתיך, כמו נמצאו בקן נמלים.
גרמת לי להרגיש כל כך טיפשה ותמימה.
האמנתי לך ולרגשות שהפגנת כלפיי, שבאותו הזמן נראו לי
כל כך אפשריים.
כשבעצם אמרת את מה שחשבת שרציתי לשמוע, ואת האמת
השארת בפנים.
ועכשיו כשהבועה התנפצה במלוא עוצמתה והיא צרבה ובערה בתוכי,
הפגיעה והעלבון התחברו יחדיו למאין ריקוד משותף.
ובכיתי
וחשבתי
וחיפשתי
את האשם בזוועה.
היי!
זאת את.
אמר לי הקול מתוכי.
ושם נשארה הדממה. |
