27/08/2006

השלווה השקופה הזאת תמשיך להלך על חבל דק
פתיל הסובלנות קצר, יתארך בכוונה תחילה.
והמגירות הפתוחות יישארו במצבן כי כך רצוי להן.

חושך כבד מתחבא מתחת למיטה, עייף ממסע הדורות.
אנשים עושים בבטון, לשווא עושים, כי אי אפשר לעצור את הדרך.
והבתים קורסים בזה אחר זה אל מבוכה איומה.

בחוץ גולשים שדות אל תהומות כרויים, שחורים כשמש, חמה,
עדרים עדרים מתפוגגים עננים אל מוות  לבן אין סופי ערום מתכריך
ביומו.
והרחובות נשברים בלב העיר חומדים עוד ניצוץ של חמלה.

ואת, דורכת שקט כמו רפרף  מרפרף בכנפיו לדממה.
שותקת רוך, שטה לבנה בזמן הקצוב, ופיך מתקתק כמוות, נוטף ארסי
חיים,
בונה מגדלי שן ושנהב מעבר לרגעי הזמן.