כשאני אשתכר, אני אגיד לו מה אני חושבת.
כשהוא יבוא אליי, אני אסביר לו שאני אחרת.
כשאני ארמוז, הוא יבין, הוא יפעל וישיג אותי בחזרה.
כשהוא יחזור אליי, נשאר ביחד שנים או לפחות שנה.

והוא יודע, הוא פשוט לא בא.
ואני מנסה, אני פשוט לא משתנה.
ואולי זה לא נועד להיות וזה סתם
אבל הזמן עובר והוא תמיד שם.

ולא מתאים לי לערוג, אני לא הטיפוס הפתטי,
אני הציני, המחושב, הרחוק,
אז למה זה לא עובד הפעם?
למה אני כותבת שירים
ושומרת פתקים שלו על לוחות שעם
ומדברת רק עליו עם אנשים אחרים?

ואז הייתי כל כך טיפשה,
אני אפילו לא בטוחה שהתכוונתי לזה כשאמרתי שאני אוהבת
אז למה דווקא עכשיו,
טיפשה שכמוני, עכשיו אני מתכוונת.