[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אוף מבקש למצוא לו דרך לעוף.
לעוף בשמיים, לפרוש כנפיים,
לאוורר הנוצות.
אל בין הרים לדאות.

אוף מבקש למצוא לו דרך לעוף.
לנשום אוויר צלול.
רגליים מהאדמה לנתק,
לאי-שם, הרחק הרחק.

אוף חופשי במעופו, וזו מהות קיומו.
במבט מלמעלה יותר נוח לו להסתכל,
אל החיים להסתגל.

הכול נגלה בפניו שטוח ונקי,
כך יותר בטוח - זה חוסך שעות של בכי.
אוף, כבר אמרנו, מבקש לעוף.
לא ליפול מהגובה הבטוח.
שם למעלה,
אופן החיים פחות מתוח.

אוף מבקש למצוא לו דרך לעוף.
לעוף בשמיים, לפרוש כנפיים.
אולי חזק כמו נשר,
אולי חד כמו נץ,
אולי כמו שחף:
אל הגלים להתנפץ.

אוף מוכשר.
ללא כל ספק, אוף הוא נהדר.

ובכן, זו הייתה הראשונה שבהקדמות, אז כדאי שנתחיל.
הכינו הממחטות עברו למצב סביל.

לא נתחיל בהיה היה, זה סיפור אמיתי ולא מעשה בדיה.
אבל מה שכן, סיפורנו מתחיל לפני המון שנים,
בטח זקני צפת זוכרים.

אז הרשו לי, אם כן, לעשות לכם היכרות קצרה עם אוף.

היי, רגע, רק שנייה!
אל תרוצו בהמוניכם, נהיה פה צפוף.

אם אינני טועה - לפני 28 שנים אוף נולד,
והרשו לי לנחש שבנמשים היה מנוקד.
אוף גדל והגיע לגיל חמש,
ויש האומרים שמאז שינוי מהותי באוף לא התרחש.
אוף נולד עם כל האיברים.
וככול שהוא יודע
כולם,
פחות או יותר,
מתפקדים.

העניין הוא אחר...

העניין הוא, בעצם, אחר.

אני רק אציין שבסיפור יש מידת מה של רגשנות,
אז אנא, סבלנות.

והנה בעצם, זו הייתה השנייה שבהקדמות.
אז עברו לנוח-
יש בכוח הסיפור אתכם למתוח.


אף אחד לא יכול באמת לדעת מה קורה לאוף
בפנים
הוא לא מרשה לאף אחד לגעת.
מותר רק להסתכל לו על הפנים.

זה לא שהוא קשוח.

זה גם לא עניין של מצב רוח.

הוא פשוט, איך לומר,
רגיש כמו עלה כותרת,
ופגיע כמו אבקנים ברוח.

הכול נמצא לי בעיניים,
הוא יגיד בחיוך.
לפעמים הוא צודק.

הכול בעיניו חרוך.

כבר מזה זמן מה,
מתחשק לו להרגיש מה זו רעידת אדמה.
כזו שמתחילה בבטן
ומתגלגלת ישר אל הלב.

אבל לא מהסוג שעושה כואב.

יום אחד הגיע במעופו למקום קצת כבד.
אך את עשתנותיו לא איבד.

זוהי עיר הקודש, מיד הבין,
"אולי אמצא פה משהו את קיבתי בו להזין".
למרות ניסיונותיו הקודמים לנפוש במקומות שונים,
ניסיונות שלא עלו יפה,
הוא החליט בכל זאת לנוח קצת,
אולי לשתות קפה.

איזו עיר יפה
(חשב לעצמו)
הנוף פה מרהיב
(במיוחד בתקופת האביב).

אם כן - ארד קצת לטייל,
מהעיר להתפעל.

נחת לו אוף בלאט
ומבלי שהרגיש
הדקות נקפו והזמן החיש.
נפנוף כנף אחד, ועוד שניים

כך החל מסעו בירושלים.

באחד המקומות העיז לעצור
פתאום! ראה יצור קטן מציץ מתוך חור.
- יצור מוזר -  חשב בליבו,
לבן ופרוון, בונה את ביתו.

התקרב אוף, אך עצר במרחק ביטחון,
הוא פשוט שמע שיצורים כאלו מעלים סירחון.

היצור המשונה פתאום חיך,
ואוף, קצת נבוך, לשלום אותו בירך.

- אני שרגא האוגר.
- אני אוף הציפור.
הם לחצו יד וחייכו חיוך מלא אור.

הייתה באוויר תחושה טובה, אינטימיות קרובה.

אט אט הפכו חברים.

ביחד אהבו לצחקק,
לדבר על שטויות,
וגם להתחבק.

אוף בעיר הקודש הגיע לבקר לעיתים,
ושרגא גם הוא חפר את דרכו לאוף לפעמים.





זה לא שהכול היה מושלם,
חילוקי דעות צצו לא פעם:

שרגא לא חדל לקשקש,
אך אוף לא התייאש!
אוף על צפונות ליבו לא העיד,
ושרגא, למרות רצונו, השתדל לא להכביד.

אבל הכול, בכל זאת, הרגיש כל כך קרוב...

כמעט כמו כשיש מישהו לאהוב!

כך עברו להם אי-אלו ימים.

בנעימים וגעגועים.



קיץ וסתיו כבר החלו להתערבב,
גם חג ויום חול.
ולכל אחד מהם היה שיר בלב
ותמונה שמחה, צבועה במכחול.

חלף לא הזמן, חלף מאליו.
כל אחד מהם המשיך בעיסוקיו.

לעיתים, אוף משך         החוצה

ושרגא משך
לבפנים,

אך הם נשארו, בכל זאת, חברים.

מפגש אחד קצר,
ועוד אחד עבר,
ובביחד -
סדק קל נוצר.

הסתבר,
שלשרגא יש פחד גבהים
ולאוף יש פחד ממקומות סגורים.

בעצב, נפרדו דרכיהם.
הם חזרו לחייהם.


הלוואי שרק יכלו אחד את השני להמשיך לחבק.
(מבלי עם כל המסביב להתעסק).


כעת,
                           מתעופף
אוף מעל עיר אחרת

ושרגא במאורה אחרת
מצטופף.


היום, כשכבר יבשו הדמעות בעיניים,
נשארו מילים מלטפות, חיוך מתוק,
וסיפור אחד קטן
שנכתב מתוך
זיכרון רחוק...

ועוד מילה שרגא לאוף רוצה ללחוש:

בשביל שרעידת אדמה אותך תפקוד,
צריך על אדמה להעיז לעמוד.
להכות שורש
אך להרשות לרוח -
בינות לענפים לחדור.
ללבלב כל הדרך,
אך להרשות לעלה ליפול.
לעבות גזע, להצמיח פירות.
ולבסוף, גם אוגר נברן,
שמפחד לתת לאדמה
מתחת לרגליו לרעוד ולגזול
ישמח לצאת החוצה, לעמוד עליה
ואת פירותיך לאכול.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חיים איך
שיכולים
ואז הולכים לשבת
בצד ומעשנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/10/06 13:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איה בריח תות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה